לא בטוח לי כאן...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מחכה מחכה למקום מחכה שיקשיבו - שיהיו איתי לא מצלייהה לבדי ימים-לילות, שעות, דקות של לבד של מצוקה- של יאווש וכאב אני מרגישה כל כך חסרת אונים מרגישה לא שייכת לאף מקום והכי לא שייכת לגוף שאני "חיה" בתוכה מסתובבת בעולם- לפעמים אני- לפעמים לא אני לא מוצאת מקום להנחות מסתובבת מסתובבת ומחכה מחכה ליד שינחה אותי- שיראה לי מקום בו אפשר לנוח- להניח את הראש- להרגיש בטוח ולא לפחד פחד אימה יותר מחכה מחכה.....
הי ינשוף, חזרנו לפעילות, כך שלפחות להקשיב נהיה יותר אפשרי... בתקווה שיהיה גם יותר בטוח. אודי
הי ינשופי, לעתים מפגשים עם המציאות יכולים לסייע בעת חרדות אבדון מסוג הפרגמנטציה/דראליזציה/דפרסונליזציה. ולעתים, אף על פי כן ולמרות הכל את מוצאת את עצמך מסתבובבת פצועה ואבודה בעולם, לא מכירה את סביבת הבסיס והבית. נורא, רגעים קשים. מציעה תחבושת עם פולידין. ופלסטר. בקטנה, לשריטות הקטנות, אף אם מרובות, אלו שנגלות כלפי חוץ. גם אם הן כל-כך כל-כך קטנות לעומת הערבול העמוק פנימית. איך את עם כלבים? כלב נחייה הכי הכי בעולם? שלך, סוריקטה
מקווה שקל יותר עכשיו , כאן אתך מחבקת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
