הי..

הי נורא רוצה לכתוב אבל לא יודעת מה. גם הפחד מחשיפה מפחיד נורא. המון המון (המון) שינויים כנראה טובים אבל גם מאד מפחידים. ובתוך הבלאגן הזה היא נוסעת. אחרי תקופה של החזקה מאד צמודה (חלק מהתקופה היו ימים בהם היא בדקה מה שלומי כל כמה שעות, עד כדי כך צמודה), ונראה לי שבתקופה הצמודה עוד יותר התחזקה המשאלה שהיא לא תהיה רק... שהיא תהיה... שלי. ואני רואה לא מעט את בני משפחתה שזה מאד לא קל, לא יודעת מה לעשות עם עוצמות הקנאה המטורפות שבתוכי. הפער הזה בין להיות כ"כ איתי ואז להעלם לא יודעת אם יכולה להכיל אותו. פוחדת מנפילה גדולה. והשינויים. משמחים ומפחידים. מצד אחד מרחפת מצד שני מרגישה שאין קרקע, הכל קורה מהר מדי.. פוחדת שזה גם סימן לכך שאני לא מווסתת... אה, ואני רוצה לקנות לה מתנה לפני שהיא נוסעת על ההחזקה הצמודה, אבל רוצה מתנה יפה באופן אובייקטיבי, כלומר, לא כמו ילד שמביא קשקוש ואמא שמחה כי הוא עשה בשבילה. רוצה מתנה שתשמח אותה כי המתנה יפה ותעשה לה טוב. ואז נכנסת ללופים עם עצמי שאני לא מכירה אותה ולא יודעת מה יעשה לה טוב. יש רעיונות בקשר לזה, או מחשבות בקשר לדברים אחרים שכתבתי? שלכם גלי

הי גלי גלי, את יודעת אני מטפלת בזמן האחרון בקטנטנים. והייתה אצלי ילדונת בת שנתיים וחצי, ובאותו יום היה לאביה האהוב יומולדת. ציירנו לו ציור. והצעתי לה (והיא קיבלה) לכתוב על הדף 'אבא אני הכי אוהבת אותך בעולם'. היא 'כתבה', נקודות כאלה בשורה על הדף. תליתי את הציור על דלת הכניסה של המשפחה. התמונה עודנה תלויה שם. לציורים הללו יש המון משמעות בעיניי. אולי לא כדאי לבטל כל-כך מהר? שלך, סוריקטה