המשך

הי אודי הי סוריקטה, תודה על דבריכם. הי אביב יקרה, איזה מקסימה את שאת ככה מחזיקה וזוכרת! אני בסדר, קצת מגלה וקצת מטשטשת כאן כי נורא פוחדת מחשיפה. כבר אחרי ניתוח ואשפוז, עכשיו מתאוששת. המטפלת בחוץ לארץ מה שמוסיף לקושי ולעצב הגדול. כתבתי לה על האכזבה בקשר למתנות, היא ענתה שהיא מצטערת אם התגובה שלה לא היתה מותאמת. היא מאד משתדלת אבל זה לא תמיד מצליח להפיג את תחושת הנטישה והכאב הגדול מהלבד הזה שנכפה עלי עכשיו לתקופה ממש ארוכה.. בדיוק קראתי מאמר על החור השחור והמדבר הנפשי שנפער אל מול פרידה ושמפגיש עם טראומה מוקדמת של נפרדות טרם זמנה.. נורא מזדהה עם התיאורים לפיהם אני עכשיו במקום שאין בו זמן, אין לו התחלה ואין לו סוף, אין משמעות, נוצרת אי רציפות העצמי, יש חור בגוף שמתמלא בריק ובחוסר משמעות (הרבה מזה מבוסס על כתביו של גרוטשטיין).. לא ממש יודעת איך להתמודד עם החור השחור הזה, מנסה לפעול על אוטומט כדי להמשיך לתפקד.. אבל יש דיכאון גדול ויש בהלה גדולה מהמצב.. כואב

הי גלי גלי, מצב פיזי בריאותי וניתוח, גם הוא מדאיג (ואני תמיד זוכרת שמצבים נפשיים עשויים להדאיג בה במידה ואף יותר). גלוש - היה מישהו אחר לצידך בבית החולים שדאג לך? איחולי החלמה מכל סוג, שלך, סוריקטה (ממהרת מאד, מקווה שתבואנה עוד מילים)

גם כשאת ממהרת טוב שאת קופצת להגיד שלום! הבריאות הפיזית בסדר, לגבי הנפשית, תלוי את מי שואלים ... ובאמת המצב של ניתוח ואשפוז וחוסר אונים הוא לא קל... המשפחה לא הצליחה להיות ולתמוך לשמחתי היו כמה חברות טובות שהיו שם... הקנאה הארורה, זאת במיטה לידי, אמא שלה היתה צמודה אליה יום וליל, ולפעמים כשאני הייתי בוכה אותה האמא היתה ניגשת לנחם אותי, ויותר ממה שניחמה היא הדגישה את ההעדר שלי.... תודה לך גלי