נראות - עץ לכבודך
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי חברות, חשוב לרבות מאיתנו, אולי כולנו להיראות. אם איני טועה. אני, למשל, מרגישה פעמים רבות מתפספסת בעולם, לא נראית. אני יודעת ומכירה את המלכודות שלי, חלקן, לפחות, שהופכות לכאורה את הסובבים למעין עיוורים. זה באמת קורה. תחושת חוסר הנראות כנראה נובעת גם מהקושי לראות את עצמי כעצמי נפרד, נפרד מאמא. מה תוכלו לספר מכוונכם, התרצו לשתף? ואודי - באותו עניין - אהההמממ, כתבתי בשבוע שעבר לבמבי על עץ שכנראה כבר אז היה מאחור (אפרופו סוג של מלכודות), ואיני רואה את ההודעה. שלכם, סוריקטה
חוסר הנראות שלי נובע מכך שתמיד הייתי זו שנותנת שירותים לאחרים ולכן לא ראו אותי אלא את מה שאני נותנת. לא ידעתי אהבה ללא תנאים כמו אהבת אם. כשהרעבתי את עצמי הרגשתי בין היתר שאני היא זו שבוחרת להעלם לא להיות ולא להראות
אכן רבות דיברנו על ניראות ... יודעת ששאלת ולא בורחת מתשובה ואחזיר לך בשאלה ..מה גרם לך דקה אחרי שנתת מקום לכאב לצורך להיות לצורך שיהיו איתך לשגת לשאלת הגיון ... מה שאישית הבנתי על עצמי זה שבגלל החלק המאוד מאוד בריא והגיוני שפועל בעולם אני דוחקת דחפים ורצונות מאוד ראשוניים וילדותיים ומסבירה לעצמי כמו מבוגר קשוח שהכל בסדר ואין צורך לבכות /לכאוב ומה שקורה בעצם שאני לא נותנת לעצמי מקום . אז אני מנסה אחרת לכתוב שקשה ולאפשר לפחות כאן בחסות האנונימיות. מעניין שאני חושבת עם עצמי הרבה על איך הייתי מתנהגת עם זאת הייתה קבוצה אמיתית ...כנראה שההבדל היחידי הייה במקום שהייתי מאפשרת לעצמי להיות נזקקת כואבת ...והניראות שלי שדווקא הייתה בולטת כמו כאן . הייתה באה דרך החוזק והעזרה לאחר ... וגם כאן אני תמיד מנסה להבין האם הכאב משרת אותי האם זאת דרך להיות במקום שרואים אותי או שבאמת כואב ככ שלא יכולה לבד ...ואז אם התשובה היא שאני זקוקה רק שיראו אותי אני מנסה לכתוב אחרת... בימים אלו שמשהו קורה לפורום ורבים אינם או כותבים לרגע ויש פחות תיכתובת בן האנשים קשה לי עם זה שאני מגיבה לכולם ...מן תחושה שאני בולטת מידי העיניין שגם אם לא אגיב ולא אכתוב זה יבלוט .... אז כמוך סוריקיטה כל הזמן בוחנת את עצמי ואת חלקיי סביב הנראות הזו ...לפחות הגעתי למצב בריא יותר שמאפשר לי להגיב לתמוך מבלי להרגיש שאם לא כתבתי לאודי אני לא קיימת ..ועדין מרגישה שאולי אני כאן יותר מידי ודווקא חשבתי להעלם קצת ...אבל לא יכולתי שלא להגיב לך ולאחרות שפשוט פנו הפעם לכולם ....זה תמיד נותן לי תחושה של מישהו שמושיט יד ושאני מתעלמת ממנו....לא מסוגלת להתעלם מהאחר ולא יכולה לסבול שמתעלמים ממני ...ניראות
שלום סוריקטה, כנראה שבכל אחד קיים צורך בנראות, השאלה איזו נראות. "מכווני" נראה לי שפעם זה היה שיראו רק את הדברים מעוררי הקנאה או לפחות רק את אלו שנראים בסדר... כי אחרת מה? שיראו אותנו עם כל המוזרויות והפגמים הרבים הפיזיים ולא הפיזיים? כולל אלו שגרמתי לעצמי? קצת מסוכן ומאוד מביך...אז עדיף שלא יראו ושאני אוכל להמשיך בשלי בשקט, גוף נסתר, היא לא בסדר אבל אני בסדר גמור או להפך ובאמת אין לי שום צורך באנשים מבחוץ, או שאני יותר מידיי תלויה באנשים מבחוץ תלוי את מי שואלים באותו רגע . אולי זה גם עניין חינוכי כך חינכו אותי או להיות שקופה או לא להיות...אלא שבחלוף השנים והשיחות והמילים נהייתי קצת יותר אמתית וטולרנטית גם כלפי שנואי נפשי הרבים הפנימיים בעיקר וגם החיצוניים , אם כי זה תמיד מאבק פנימי כזה...להישאר או לעזוב? מגיע לי לא מגיע לי? להיות או לא להיות? ולהיות נראה לי זה אומר גם להיראות. (תמיד יש אצלי את רגע החרטה שאחרי שמצטער על כל השטויות שאני אומרת. אולי הפעם הזאת בכל זאת אהיה שלמה עם עצמי ולא אתחרט?).
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
