מחשבות , תהיות ...

אודי המון המון הרהורים כבר הרבה זמן על כאן (הוירטואלי ) על עצמי בתוך הקבוצה הזו ועל החוץ כמה נוגע - מקביל ... התשובה שלי לסוריקיטה על נראות גרמה לי לתהיות ..האם בכל מקרה זה נכון לעזור לשני , האם כל הושטת יד באמת ראויה לעזרה , לא מדברת במקרים של בקשה לעזרה בהתאבדות או רצח גנבה וכאלה ..גם לא במקרים שמישהו אומר שהוא צריך כסף לאוטובוס או אוכל וברור שזה ילך לסמים וכאלה שם מצאתי את הפתרון ואני יציע לקנות אוכל או משהו כזה במקום.. מתכוונת למצבים פשוטים של החיים כמו מישהו שלא נימצא באף הרצאה ויבקש את החומר מה שמציב אותי במקום של פרייר את המרצה במקום שלא נספר ואז העזרה "כאילו " פוגעת בי או באחר (במרצה) האם זה מקום שלי לשפוט ? לבקר ? ...האם אנחנו יודעים באמת למה אותו אחד לא היה ...האם זה משנה בכלל.. איך יודעים להפריד בן עזרה ממקום של ריצוי , המושיע במשולש הקרבן , או עזרה נכונה ..מהי עזרה נכונה בכלל ...( וואו יצאו לי המון שאלות משאירה את זה ככה אולי מישהו נוסף ירצה להגיב ) ושאלה שבאמת מכוונת רק אלייך ..אני עדין מאוד מאוד רוצה לפתוח את עניין השיח ההוא , לצערי משהו עבר מאז על הפורום ואין ספק שלא חזרנו (חלקינו לא חזרו בכלל) להיות קבוצה כמו שהייתה לפני.. בהרגשה שלי השיח עדין מוקדם ברמה של קבוצה (מבחינתי האישית מכוון ויש אנשים מאחורי המקלדת , וירטואלי לא ממש שונה מהאמיתי מעבר לזה שבווירטואלי אנחנו מרשים לעצמיינו להוציא דחפים רגשות שבמציאות היו נדחקים , ככה שהווירטואלי הוא יותר אמיתי ..) האם אתה חושב ששיח בני לבינך רק מהמקום האישי שלי ,של חלקי - ההתנהגות , הרגשות , והמקום שאני לקחתי כחלק מהקבוצה (כל אחד מאיתנו לקח תפקיד גם מי שלא הגיב ושתק) יפגע בקבוצה. ובאותה הזדמנות חופש נעים ...וקצת קשור וקצת לא פשוט נפלא ..בכלל פלייליסט מומלץ https://www.youtube.com/watch?v=JJaaaXYcsLE&list=PLCEfKngSFKqXGKqrQdCyK70uLLAcqy-ra&index=15

אביב, יופי של מחשבות, הי, כיף לדבר, בעיניי משחקת כאן גם ההרגשה של אשמה בסבל של מישהו אחר, וההחלטה אולי צריכה לכלול גם את הרגש הזה, או החרדות הקשורות לכך. כשמישהו בודה סיפור על אין-לי-כסף-לרכבת או אמא-שלי-אשפזה-בבית-חולים-עם אירוע-מוחי את יודעת מה אני עונה? אני מתבוננת בעיניים של הבנאדם, השקרן / או שקרנית ואומרת להם שאני לא בטוחה שמה שהם אומרים לי זו אמת. והם בורחים. אפשר גם לשאול לשמו של המבקש, ולפנות אליו כך. זה מאד שם גבול. 'מאיר (שם של אחד השנוררים שכבר פס מן העולם), אם תמשיך להטריד אקרא למשטרה'. והבנאדם מתקפל. אם זה מישהו שבסביבה כאן ברחובותינו - אני מתריעה בהודעות לשכנים שאני מכירה על המטרד. אפשר גם להזמין משטרה. וזה קורה במיוחד אם אני קונקרטית (גם) עם תינוק. בחלק אחר של המקרים אני מתבוננת סביבי ורואה ים של אנשים. שהפעם מישהו אחר זולתי יקבל עליו את התפקיד והאחריות. ולא פשוט לפעמים לקבל את האין-כל-יכולות. אביב, אם תרצי - תוכלי לספר מהו השינוי שאת חשה שהתחולל כאן, מה השינוי שאת מרגישה בקבוצה? את מדברת על השיח בדבר הפתיינות של הנפגעות? האם תוכלי לפרט, כדי שאהיה יותר בעניינים ואבין גם אני? נדבר, מקווה, שלך, סוריקטה

והפורום תביטי סביב ...משהו אחר כאן ,פחות יחד פחות קבוצה פחות אנשים ..(.לא רק השיח אשם גם הלחץ של אודי וזה שהוא מעלה הודעות מאוחר) האמת שהתכוונתי לא להגיב כי מרגישה כאן די אני ואת את ואני ...אז יש בי משהו שרוצה ללכת גם ...אבל אני כאן מנסה להבין את עצמי את המקום שלי ושל האחרים .. ואולי אולי זה בגלל שאישית באמת מרגישה את המקום אמיתי וגם אותכם וכנראה שבזה הכי צדקה סנדי זה רגעי זה ארעי ולא אמיתי ואפשר כך על פי אותה דעה לנהוג מבלי לחשוב על השני בכלל...

כי מה שהרבה פעמים ברור לי לא ממש ברור בכתיבה (שוכחת שחלקיות שיח היא אצלי בראש ) אז ברור לי שגם לסנדי יש המון המון רגישות אבל הגישה הרציונאלית שזה וירטואלי ולא באמת הכרות אישית מאפשרת כתיבה אחרת שנקראת מאוד לא רגישה .