אותה מקום- אותם הדברים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לצערי ועם מחיר כבד אני לא מרפה וגם לא מאפשרת. לא מסוגלת/רוצה להקשיב בפנים עושה אותם הדברים ומצפה לתוצאות אחרות. ככל שאני נלחמת ומתנגדת המצוקה בתוכי גוברת... זה אבסורד אבל אני לא זזה מהמשבצת המוכרת וה"בטוח". אני מרגישה שאני מחבלת את הטיפול- ומרגישה כל כך הרבה חוסר אונים מול הפחד המשתק. אני מאוד מיוואשת מעצמי..
אולי כדאי להרפות קצת? לא להלחם כל כך? אל תתייאשי...
אחרי שכתבתי כאן הלכתי לטיפול ושחררתי- אפשרתי לקולות בתוך הראש מקום.. יש הקלה אני רוצה להאמין שיכול להמשיך כך.. שלא אחזור אחורנית וכמו שמטפלת שלי אמרה" את תמיד הולכת צעד אחד קדימה ושניים אחורה" ברור שיהיה ירידות... מודה מאוד על המקום הזה שאפשר לי לעשות את השינוי...
הי יקירה, האם יכול להיות שאלו מנגנוני הגנה ששרתו אותך בתקופה מסויימת? לפעמים לוקח לגוף ולנפש זמן להיפטר מהגנות ישנות. זמן וסבלנות- הדברים יקרו, הכי חשוב להמשיך ולא לוותר. הילה
הי ינשוף, הפחד אכן משתק, וצריך להכיר בו ולא לוותר לו. אני משער שאם ניתן יהיה לראות את הדברים כנסיון (גם אם לא מוצלח) להגן על עצמך, זה לא יראה "רק" כניסיון חבלה אלא כמשהו חיוני וחשוב שאפשר להבינו. אודי
תודה מיכ, תהילה וכמובן לך אודי על התמיכה והבנה- זה המון בשבילי
מילים מדוייקות כל כך , אם הבנתי נכון את כוחות הפחד וההרס לראות כניסיון להגן ולא לחבל ...תודה