המשך

היש של המטפלת. מאד מאד מאד הייתי רוצה אותו לעצמי. להיות היא. להיות אחת הילדות שלה. להיות הצל שלה. כל אחת מהאפשרויות האלו היתה טובה מבחינתי. ויש את האבל שכמה שאני אתאמץ אני אוכל להתקרב ליש כמו שלה, אבל מהרבה בחינות מאוחר מדי ואני לא אוכל להשיג את מה שיש לה. היא גם אמרה לי מילים קשות, אני זוכרת סוריקטה שאמרת שגם המטפל שלך אמר לך בזמנו דברים לא פשוטים. היא אמרה שהמשאלות שלי פרברטיות. היא אמרה עוד דברים קשים והוסיפה שאיך שהיא מתנסחת זה בגלל שהיא מנסה להיות עדינה ובפועל היא חושבת דברים הרבה יותר קשים. וגם, במקביל לזה שהיא לא כאן ואני מדרדרת ביקשתי מהרופא שמלווה להפגש איתי, וקבענו תאריכים ועכשיו הוא אמר לי שהוא העביר את השעה שקבע איתי למקרה דחוף אחר. לא יודעת אם יותר מעציב או מכעיס. אפילו לא הצלחתי להגיד שמרגיש לי רע מה שהוא עשה לי... גלי

הי גלי, שמחה שאת ממשיכה. כן, נכון, גם המטפל שלי אמר לי מילים שלא פשוט לשמוע, מניחה שגם המילה 'פרוורטית' הייתה שם, ועל כן גם אני מאד מעריכה ואוהבת אותו. על המראה הישרה ששם אל מול פניי. על האומץ והישירות והכוח. ולכן גם כתבתי לאודי שאני אוהבת אותו. זה אחד הדברים, האמת, שאני מעריכה אפילו באופן יוצא דופן. אחרת עוד הייתי עלולה לחשוב על המטפל, למשל, שהוא סמרטוט או משהו. את מה יודעת מה עוד המטפל אמר לי? הוא אמר 'אני לא אבא שלך'. אבל הוסיף, אני האנליטיקאי שלך, ואני אבא של ילדיי ולא אנליטיקאי שלהם. תפקיד אחר. והיש שלו - לא אוכל להתקרב לשם, אבל מבחינת הידע, הוא העניק וקצת מזה יש לי והוא נכס שלי. ואוף גדול עם מה שקרה עם הרופא. מכעיס ומייאש ומרגיש לא פייר. לעזאזל. :-/ אוהבת, סוריקטה