מנסה לפשט ...

אודי תודה באמת על הכל ..אודי זה יצא ממש ארוך , בבקשה איש יקר אם זה שוב בשעות כל כך מאוחרות ..הכי בסדר בעולם שנמשיך שבוע הבא כשיהיה לך פנאי לזה ..וגם אם לא זה לא כזה חשוב.תודה שוב על הכל ..השיח איתך עוזר לי לתפוס קצהו של זנב עם החלק הזה שכל כך חשוב לי לראות / להתחבר להביא למצב שלם . גם עכשיו השיח מפוצל אז מנסה שוב. עזבתי את השיח ההוא ומנצלת את השיח והשיקוף בנינו כי מבחינתי הוא דומה , מההבט האישי שלי .ומכוון שהוא רק בנינו הוא פחות יוצר הדים. אז כמו שכתבתי השיח גם עכשיו מפוצל , התגובה מהבטן הייתה בניתוק גמור. התגובה שלך אלי, השיקוף,יצר פיצול ורעשים וכאוס ברמות על. זאת הסיבה, שכתבתי בשישי שאני עוצרת כאן (אני שמחה על ההזדמנות לראות את זה ) בכל פעם שניסיתי לקרוא , מה שכתבתי מהניתוק ומה שענית, התנתקתי שוב ושוב..מה שלימדני שאני מתנתקת גם מהכתוב שלי עצמי..(די ביאס ההבנה ) מה שאני מבקשת .. אם תוכל, לשקף לי את התחושות שלך, להודעה הזו שלי(העתקתי למטה )האם גם זו העלתה תחושות לא נעימות / תוקפניות ..זאת הודעה שניכתבה לא בשלוף אחרי לילה ללא שינה ועדין די מפוצלת ... מחשבות 30/6 " אודי חשבתי על מה שכתבת קראתי שוב ושוב ומעבר לתחושה הראשונית (שעלייה הגבתי באוטומט ) מנסה לחשוב מה אני לא הבנתי ממך.. לגבי האז ושם השיח ההוא מעניין אותי כמובן שמעניינת אותי ההתנהגות שלי כל הזמן וזה בסדר שיקוף של כאן ועכשיו ... אם אני מבינה נכון יש לך הרגשה שאני מגיבה ברוב המקרים לאנשים על אוטומט אם זאת באמת התחושה שלך אתה מוכן לחדד (שוב מסבירה הרצון ללכת נובע מההרגשה המוגזמת שאני לוקחת מקום . בהשוואה למציאות אודיטוריום מלא בסטודנטים שכולם שותקים . מי ישן מי בפלא מי סתם עושה טובה שכאן. ואני שבאמת.לומדת מתוך עניין שואלת שאלות מתעניינת . מוצאת את עצמי בסוף ההרצאה מתנצלת בפני המרצה שאני מפריעה . גם כאן הרצון ללכת זה התחושה שאני מפריעה שאני חריגה שאני כותבת נמצאת ומשתלטת על המרחב ) בקשר לעזרה לאחר מודה שקשה לי לוותר לשחרר גם במציאות העבודה שלי האבק בכל הגופים האפשריים רווחה.בריאות בטחון לא לוותר על מטופל ואם אני לא מצליחה אז לפחות שיכניסו אדם אחר שלא יוותרו על המטופל ,לא יכולה לסבול את המחשבה שלא עשיתי הכל לעזור כן זה הפצע שלי לב ליבו לא הפגיעה שלי כי אם זה שלא ראו או לא רצו לראות או ויתרו גם המטפלת הקודמת למרות כל מה שעשתה עבורי המקום הזה שויתרה עלי בסוף מדממת עד היום . כן זה ראשוני כל כך הרצון הזה שלא משנה מה לא יוותרו עלייך ויראו אותך ...בגלל מי שאני בגלל הכל כך הרבה אין כניסה ששמתי אני לא נשברת מאין כניסה ומנסה בדרכים הכי יצירתיות להגיע אל האחר. כן בגלל שלא ראו אותי יש בי רגישות כל כך גבוהה לראות את האחר אבל למדתי שאני גם ייצור חי וגם עלי אסור לי לוותר. ממקום של שנים של ריצוי בודקת מאיפה אני עוזרת. לפעמים אני מודה כמו במקרה ההוא אני יהיה במקום המושיע -הקרבן שזה בהחלט מקום רע ולא בריא . חושבת שהעלתי את העניין עכשיו אולי בגלל המקום הזה של חלקי בעדר שאני מחפשת עליו תשובה ... בקשר לתגובה שדברתי עם המטפלת זה היה בקשר למשהו שנכתב לי ולסוריקיטה והיה ברור לי שנכתב מכוונות טובות אבל האיך היה לסובב מברג ישר לנשמה . לא הגבתי על זה בכוונה וחיכיתי לראות אך סוריקיטה תגיב שהיה ברור לי שהיא תמצא מילים נקיות מבלי לתת מקום לרגשות שעלו בה . שוב אודי אשמח שתחדד את מה שלא הבנתי ממך ותוסיף עוד חומר למחשבה ... ותודה על ההערכה למרות שלא ממש הבנתי על מה ולמה אבל זה ריכך תחושות קשות שעלו בי ..."