שוב...

מתהפכת הבטן מהקצב הזה ...המקרה הזה כל כך קשה לי בכל פעם שאני שומעת כמה הוא מסכן אני מתה מבפנים ... זה כל כך מוחק ....יודעת שזה נוגע בי בגלל הטיפוס והמעמד שמזכירים לי כל כך.. וקורעים אותי מבפנים . והיא כמו אמא שלי סוגדת לו כאילו היה האל ...לפעמים אני לא מבינה אנשים . ואולי זה בכלל אני ...

אביב יקרה, איך את עכשיו? איזה סיפור אחר את מזכירה, תוכלי לומר? גם אני כועסת על העיוורון. על הראייה החד צירית. קשה להאמין, ומאידך, הכי לא מפתיע עם היסטוריה כמו שלנו. נמשיך למעלה, אני מקווה. שלך, סוריקטה