החרא שצף

כל החרא שבי כל הפגמים שבי צפים למעלה הדמעות לא מפסיקות לנזול הכאב בלתי נסבל היום שכבתי על הרצפה בטיפול הדמעות זרמו לא יודעת להתנהל כלכלית ופוגעת ומנצלת את בן זוגי בעבודה הייתי אימפולסיבית ואיבדתי משרה שנתנו לי בעבודה והדמעות מציפות הכאב והמוגלה זה לא מניח לי משהו בי גורם לדמויות סמכות להרתע ממני דיבור לא מכבד ואימפולסיביות כל החרא שבע צף למעלה הכאב מוחשי המוגלה כואבת כמעט ולא מצליחה לנשום כמה שהכל כואב אין לי מילים לזה איך ברגע איבדתי את האמון המנהלת שלי הכל היה בסדר אבל זהו כבר לא אצטרך למצוא מקום חדש

כן זה כואב , זה מכה בפנים וקורע מבפנים ..לגלות שאנחנו כמו כולם פוגעים ונפגעים . לגלות שמבית היוצר של אבא למדנו גם לפגוע בשני ובעיקר בסופו של דבר בעצמינו.. אבל בכנות זאת זכות לפגוש מי אנחנו הרבה מאוד אנשים לא מכירים את עצמם ומסתובבים בעולם כאילו הם מושלמים. מאמינה שאם לא יסתדר לך בעבודה , את תימצאי אחרת מניסיון דלת נפתחת ודלת נסגרת זאת לא קלישאה אבל וזה אבל גדול מהניסיון גם גדלים ולומדים מאמינה בך מאמינה בטיפול שלך , שיעזור לך לצמוח עוד ועוד .. אוהבת אותך מאוד וגאה בך על הכנות והאומץ לעמוד מול עצמך , זה באמת באמת לא פשוט מי כמוני יודעת. חיבוק

באמת גל עכור. אמנם אנחנו זרות (אני ע"ת עובר אורח לא ממש כאן) אבל היה לי קשה להתעלם מהכותרת הקשה מהמחנק הזה שהיא מייצרת משהו כזה שכבר אי אפשר להכיל וקשה לנשום. אחרי שקראתי הבנתי שזה החרא ש צף. עצוב. ממה שקצת קראתי אולי האימפולסיביות קשורה לכל מה שקורה סביב התביעה וכל זה? (יש נסיבות מקלות) מאחלת לך ימים טובים וצלולים.

שומעת את המצוקה-את ההצפה... המוגלה נשפכת החוצה וזה כל כך כואב... אחייכ יבוא ההקלה... תנסי אולי להבדיל בין דמויות סמכותיות של אז ושל היום- ושהיום את בטוחה, ששום דבר רע לא קורה... כאן יחד איתך הילה יקרה... את לא לבד