לא ראויה

אני שונאת להקיא. שונאת ממש. זה כואב לי, זה מגעיל, זה מתיש נורא. אני שונאת שונאת שונאת להקיא. שונאת את הגוף הזה. הגוף הכבד והמגושם והמכביד הזה. שונאת את האוכל. שונאת את הדחפים המשונים האלו. שונאת לאבד שליטה. שונאת לאכול ככה , בטירוף, בכח, בגועל. שונאת את כל מה שנדחס לי לפה ונדחק פנימה ולא מוצא מקום ומכאיב ומכביד ומבחיל ומלחיץ. שונאת להקיא. שונאת את הדמעות, את הסחרחורת, את כאבי הבטן והגרון, את הצריבה, את השרירים הנמתחים, את הטעם הנוראי, את האצבע שחונקת ופוצעת אותי מבפנים, את גלי הקיא המזוהם, את האסלה שאני לופתת בכח וביאוש, שונאת את הדחיפות והבהלה וחוסר האונים. שונאת את הבחילה והגועל. שונאת לעמוד ככה, חצי ערומה, לראות את החתכים ביד וברגל, להגעל מהקיא ומהגוף, ולהרגיש עד כמה באמת אני לא ראויה.

את ראויה אפילו ראויה מאוד עצוב מה שכתבת עצוב שאת מענישה את עצמך עוד ועוד והאמת שכל כך מוכרת לי ההרגשה והרעיון ובכל זאת לאט לאט תנסי להפחית את מספר ההקאות לנסות לעצור להגיד אחר כך עוד שעה בדרך כלל אחרי שעה עובר החשק .. אתך ושמחה שבאת