הכל בסדר...??????....

כבר יותר מחודש שאני באה לפגישות שמחות...משמחות כאלו, כאילו אני צריכה לשמח אותה, באמת שבסדר ויש טוב אבל, הרגשה שאי אפשר ללכת אחורה ולפתוח שוב...לא יודעת למה, באמת שיש התקדמות ודברים טובים, אך פוחדת שלצידם יש גם רע אולי...שוב העניין הזה שלדעת שיש גם טוב גם רע עולם צבעוני ולא טוב מוחלט או רע מוחלט. מצד שני פוחדת שנפרד כי בעצם מספרת לה דברים טובים....אז לשם מה אני באה? גם לחברות מספרת אותו הדבר. לא יודעת מה קורה איתי... חזרתי מפגישה שספרתי על חופשה שנהניתי בה וכשיצאתי ממנה, בבית, בכיתי, אין לי מושג על מה בכלל....ואם באמת הכל הסתדר? אז מה? ללכת, לעזוב? סתם לבזבז כסף על להגיד שהסתדר...לא יודעת. היא פעם אמרה שנחכה ונראה שבאמת יציב לאורך זמן, האם לתקופה כמו עכשיו היא התכוונה? לא יודעת גם מרגישה פה קצת אשמה שאני מספרת על הטוב ולאחרות רע....אז קצת הלכתי מכאן..אבל עכשיו....אוף, עצוב לי לשמוע וקשה גם ללכת כשלכן רע, זה לא פייר.....לא יודעת מה אני עושה כבר בטיפול שלי בכלל.........סך הכל רציתי להיות אדם רגיל...נורמלי.יש דבר כזה בכלל נורמלי?????? בעולם לא נורמלי????? והנה דמעות בעניים..שוב.

הי מיכל, אני שותפה להרגשה שלך לגבי הרעיון של לכתוב פה דברים טובים ואז מרגישים אשמה כי יש כאן גם הודעות פחות משמחות. אבל אני חושבת (או רוצה להאמין) שלכל אחת שכאן יש דברים חיוביים בחיים וההודעות שנכתבות אלו הם הצדדים שאנו רוצות לחשוף כרגע ולקבל עליהם התייחסות. וזה גם מתקשר לתכנים שאת מעלה בפגישה. אני מאמינה שזה בסדר לספר דברים טובים וגם עליהם ניתן להתבונן.