כמיהה לחיבוק שלעולם לא יגמר

זה מה שאני הכי רוצים. רק להרגיש בטוחים ומוגנת- להתקרבל קטן קטן בידיים שעטפות ושומרות- ידיים שבטוחות. כואב הכמיהה..כי זה לעולם לא יתממש... רוצים את אימא... אימא אוהבת...

לתחושה, לכאורה, של היעדר זולת... מאידך, כשאת והזולת חד המה, גם אין, אולי, הגדרה של 'את'... ינשוף, משאלה מוכרת. מציאות מבאסת. כנראה שהיה לנו מעט מידי בראשית הדרך. שלך, סוריקטה

כל כך מבינה אמא כאב שלא נגמר ...חיבוק ענק .

על ההקשבה והמילים המבינות.. אכן הכמיהה הגדול ביותר היא שיחזיקו אותנו ביחד- זו התפילה המתמדת שלי כי לרוב אני מרגישה מפורקת ולא מוחזקת בתוך הגוף וגם לא בתוך הנפש..