התלבטות לגבי המשך טיפול

שלום רב ד"ר,אני בהתלבטות אם להמשיך עם המטפל הנוכחי ואולי תוכל לעזור לי. אני בת 20 , הסיפור שלי שהתחלתי לסבול מחרדה חברתית והימנעות מסיטואציות חברתיות לפני 7 שנים בעקבות אירוע טראומטי שעבר עליי, המקום היחידי שהייתי הולכת אליו זה בית הספר בלית ברירה. אף פעם לא הייתי יוצאת עם חברים אחר הצהריים אבל סך הכל בכיתה הרגשתי יחסית בסדר, אך בכיתה י"א(לפני 3.5 שנים) התחלתי לסבול מהתקפי חרדה קשים בכיתה אם למשל מורה היה שואל אותי שאלה,או סתם לשבת בכיתה הייתי מתחילה להזיע בטירוף ודפיקות לב,לעיתים הייתי ממש בורחת מהשיעור ומסתגרת בשירותים ובוכה. ההתמודדות היום-יומית עם החשיפה הזאת וההתקפי חרדה בלתי פוסקים בבית הספר גרמו לי לדיכאון,הייתי חוזרת הביתה ובוכה וחושבת כל הזמן על מוות. כשהגיע סוף סוף החופש הגדול רציתי לעזור לעצמי ולהגיע לכיתה י"ב רגועה יותר. הלכתי לפסיכאטרית שרשמה לי נוגדי דיכאון וגם התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית קלינית. תוך כמה שבועות מתחילת הטיפול התרופתי והפסיכולוגי החלו לי כאבי בטן ודימומים ממערכת העיכול.. בסופו של דבר אובחנה לי מחלת מעי דלקתית ונאלצתי להפסיק את הטיפול הפסיכולוגי בגלל שהייתי צריכה לנסוע שעה שלמה בתחבורה ציבורית למקום הטיפול וזה היה לי קשה מאוד בשל הכאבים. כעת אובחן אצלי עוד מצב רפואי בבטן ובאגן לא פשוט שמצריך ניתוח, מצב נדיר בגילי. לא התגייסתי לצבא, אני בתפקוד אפסי. לא לומדת,לא עובדת,סובלת מכאבים כל הזמן,בעיות שינה קשות..אני כותבת את ההודעה הזאת כמעט ב6 בבוקר אחרי לילה ללא שינה,לעיתים קרובות מאוד נרדמת רק בצהריים עד הלילה וחוזר חלילה...בזכות הטיפול התרופתי לדיכאון שאני מקבלת המצב רוח שלי יציב ואני גם יודעת להעסיק את עצמי בקריאת ספרים,סדרות וכדומה..נהייתי מאוד אדישה למצב,למרות שאני יודעת שזה מצב לא שפוי בכלל.בעצם,חוץ מלישון,לאכול,לסבול מכאבים ולבלות לילות שלמים בשירותים אני לא עושה כלום. התחלתי ללכת לפסיכולוג קליני דרך הקופה שזה מקל עלינו מאוד כי קשה כלכלית לשלם על הטיפולים הפסיכולוגיים בנוסף לרופאים פרטיים כל הזמן וכדומה.. הוא איש חביב,אני מרגישה שהוא לא שופטני ומאוד מכיל,מאוד חששתי ללכת לגבר(הוא בעצם היחיד שמקבל דרך הקופה בעיר שלי) מכיוון שיש לי חרדה מאוד רצינית מהמין השני אך בסופו של דבר אני מתמודדת עם זה יפה מאוד ולא מרגישה לחוצה בפגישות בכלל... העניין הוא שאני לא בטוחה שהוא המטפל בשבילי ושסוג הטיפול שלו הוא מה שאני צריכה.. אני בעיקר מדברת בטיפול על דברים שקרו לי בעבר שגרמו לחרדה החברתית וגם על דברים שמציקים לי כיום כמו הכאבים וכדומה,אך אני לא מרגישה שהוא נותן לי כלים להתמודדות עם מה שקורה לי כרגע,הרי אני לא מתפקדת,אני רוצה לחזור לתפקוד. ואני גם מרגישה לא נוח לספר לו על התופעות הגופניות המביכות שאני סובלת מהן...יש לי גם בעיות בדימוי גוף עם איברים מסוימים שמאוד מפריעים לי ואני ממש לא מרגישה בנוח לדבר על זה איתו... יש גם דברים טכניים שמפריעים לי ואולי זה ישמע קטנוני. בפגישה הקודמת הוא התעסק 2 דקות בטלפון וביקש את סליחתי אבל תוך כדי שאל אותי שאלות וזה הרגיש לי מאוד מזלזל, בפגישה נוספת הגעתי 2 דקות לפני והוא יצא מהחדר ואמר לי כמה דקות אני מגיע,בסדר?בסדר...חזר עם ריח של סיגריות,וזה מרגיש לי נורא לא מקצועי שלמרות שהגעתי כבר הוא יצא לעשן סיגריה,מכור ככל שיהיה..ולעיתים הוא מחייך שאני מספרת לו דברים בלי קשר לכלום,כלומר אין על מה לחייך וזה דיי מציק. בנוסף מסתבר שהוא היה כותב מאמרים בזמנו באתר מוכר שלא קשורים לפסיכולוגיה ודיי הציק לי לקרוא דברים אישיים שלו בתור מטופלת.(זה עלה לי שחיפשתי את השם שלו בגוגל)עכשיו,מהיותי אדם מנומס אני מרגישה מאוד לא בנוח להגיד לו את הדברים האלה,בפגישתנו האחרונה אני אמרתי שאני לא בטוחה אם אני רוצה להמשיך את הטיפול,ואמרתי לו שקשה לי להגיד לו דברים לא נחמדים והוא אמר שזה חלק חשוב מהטיפול ושאני ארגיש בנוח,אבל לא הצלחתי להגיד את כל הדברים האלה, זה נשמע לי מאוד מביך להגיד לאדם "למה אתה חזרת עם ריח של סיגריות".. אני מאוד מתלבטת האם להמשיך,במיוחד כי אני לא בטוחה שזה הטיפול שאני צריכה,אולי אני צריכה פסיכולוג רפואי?אולי משהו יותר אקטיבי..? אשמח לעצתך..תודה רבה!