לא מאמינה שאני כותבת את זה

אודי - שורף לי כמו בצל, ירוק לי במובן השלילי נראה לך שיש רגישות בזה שכולם מברכים אותך לשובך, ורק לאחת אתה כותב מתוקה? לא נראה לך שצריך להיות איזשהו שוויון ביחס לכותבים בי זה מאד פגע

הי, והי לכולם - אני עובדת מאד קשה וגם חולה קצת, לכן הרשיתי לעצמי פחות להיות כאן (ובאינטרנט בכלל), לקרוא ולכתוב, אבל הודעה כשלך, ובאמת נורא נורא חבל שלא הזדהית, עושה לי לכתוב. וגם קמתי היום לפעילות בארבע וחצי, כך שיש לי זמן לפני שאני יוצאת ליום המפרך שלי. דיברנו בטיפול וגם עיינתי וקראתי - כנראה שלעולם אין שיוויון. בעולם של ילדים והורים, בואי נאמר. ודווקא, לעתים, במקומות בהם מנסים ליצור 'שיוויון', הקנאה עוד יותר מודגשת. אני כרגע מטפלת במשפחה שיש בה שני זאטוטים. שנה ושנתיים, בערך. יש קנאה, המוני המונים (מול אחד ההורים בעיקר, ההורה שנמצא פחות בבית, וגם יותר בשל ובוגר נפשית), ויש התפרצויות והתכנסויות. אני אומרת לילדים הקטנים שזה בסדר לרצות בלעדיות, ואני תמיד מדברת ברוך ובהבנה, איני, חלילה מרימה את הקול, וגם אם יוצא לי לכעוס, וכמעט זה לא קורה, אני לא הורה, אני רק מטפלת, אני אומרת שאני כועסת באופן שקול. במילים. מותר להם להיות רגשמות 'שליליים'. מותר לחשוב. להתנהג, לווסת, לעדן, זה כבר סיפור קצת שונה לפעמים. לדעתי, גם במקום כזה, כמו כאן בפורום, אי אפשר באמת ליצור שיוויון מוחלט. ובכלל, היש מוחלט בעניינים שכאלה? ומדוע תלויים רק במילותיו של אודי? מידי, אולי? יש גם סביבה אחרת, מדוע פחות מחשיבים אותה, או שכך זה בכל מקום? החיפוש בכל מקום כי פעם פעם משהו היה מעוות מאד? אי שיוויוני ומפלה לרעה מידי לתחושתנו? ההרגשה שתיארת, אני מניחה, מדברת מאד ללב רובנו כאן. אני חושבת שלי בינתיים יש ת'מקום של אוהבים-אותך-ממרחק, וזה, אני מניחה, קשור גם לצד שלי. בוקר של אור ושיקום ולבלוב, סוריקטה

חבל שכך את מרגישה וחבל שאינך יכולה לומר ישירות ובניק שלך, שיש לך הרגשה שלא מתייחסים אלייך שווה או משהו דומה, בטוחה שנוכל להכיל את ההרגשה כי כלנו בעצם צריכות מילה טובה מאודי ובנינו, מי מאיתנו לא הרגישה לפעמים קצת יחס שונה מאודי? כלנו זקוקות לו הרי... זה קורה במשפחות הכי טובות :) אני אקבל אותך בכל מקרה וכלם מתוקות ומקסימות וכו' רק לעיתים יש כאלה שזקוקות למילה הזו אולי יותר כדי להרגיש מוכלת או עטופה.........

תקרא את ההודעות ותראה ששם חיבה נתת רק לאחת זה בסדר אם לא תעלה את זה רק תקרא בעצמך,

בלי קשר למה שאודי כתב, הוא קובע את החוקים, לא אני, אבל רציתי לכתוב מתוך התחושה שלי. מרגיש לי מאוד אותנטי מה שכתבת. למרות העילום גם אומץ. אומץ להודות אפילו רק בפני עצמך, שנפגעת. וזה לגיטימי, וזה בסדר וזה אפילו מתוק בפני עצמו. ואם מסתכלים על בצל כבצל, מלא דמעות, וגם הרבה טעם. מקווה שנרגעת ואת מרגישה קצת פחות ירוק, גם צבעים אחרים.

יכולה להבין את המחשבה הזו שלך... אבל חושבת, שמה בעיקר מפריע לאודי זה שכותבים בשם אחר. פעם, העלתי הצעה לגבי עצמי בפורום, שאולי אשנה את השם שלי, כמובן שהתכוונתי לכתוב את זה ולהודיע, ואודי, כתב שהוא ממש לא בעד ואפילו יותר מזה... מניחה שזה נגע בך בנקודה אישית... ומקווה שתצליחי למצוא את מקומך כאן שוב.

ראשית, מעריכה את האומץ שלך לתת ביטוי לרגשותייך שלא קלים . לעצמך ופה בפורום... שנית, יודעת שכשאני מביאה דברים לא קלים ,גם אז, אני מתעקשת לכתוב את דברי בניק שלי. עושה זאת גם בכדי להרגיש את עצמי כמו עומדת עם גב זקוף שגם באומרי מילים שלא קלות לעיכול אני לוקחת אחריות.. וכן.. זו אני על כוליותי. שלישית, נכון שעם שובו של אודי, לדעתי אודי אמר רק לי מתוקה.. אך אם תדפדפי טיפונת בתגובות של אודי תגלי שהמילים הטובות של אודי נאמרות לבנות רבות בהזדמנויות שונות... לדעתי, אודי מאוד אותנטי וכשמילים נוגעות בו הוא מגיב להן... וזהו לכרגע.. במבי. ורוצה לברך את כולכם בשבת טובה ,רכה ומלטפת.. במבי.