כל הימים

לא הרמתי דגל לבן או שחור כל היום צעקו מבפנים וגם הבית צעק מה משאיר אותך כאן לעוד יום ועוד שבוע מה המשמעות של כל זה ואיך את לא מצליחה לגעת ואפילו לא רוצה כבר לגעת נשארת תקועה בתוך המרירות הכאב ותחושת האובדן וההחמצה. כל היום חשבתי עליו וקראתי לו ורציתי לכתוב לו שוב ושוב אבל לא ידעתי מה עוד אכתוב ופתאום נכתבה הודעה בקול אחר שמיהרתי למחוק וקול אחר דיבר אלי וציירתי שני ציורים שקרעתי ונקרעתי מרב מחשבות מרובות ערוצים ויצאתי מהבית והרגשתי כמה אני נבולה ומכוערת ומוזנחת ושמנה ופחדתי לפגוש מישהו מוכר שיחשוב מה קרה לאשה הזאת שפעם היתה ואני אפילו לא ידעתי ולא עניתי לטלפון מחברה שמתעקשת להתקשר כל סוף שבוע ובסוף החזרתי לה טלפון כדי לאמר לה שאני מאוד עסוקה ולא יכולה לדבר איתה ושמעתי את התמיהה בקולה כל היום חשבתי על עומס העבודה שמחכה לי ועכשיו נגמרו כל ימי ההולדת ואולי הגיע הזמן להפרד מעצמי ולכבות את הכל ונתקפתי רגשות אשם ורע ושנאה כלפי כולם שמפריעים לי להפרד מעצמי וידעתי שאני יכולה כל היום חיפשתי סימנים כדי לנסות להבין איך אנשים עושים את זה ושוב גיליתי שכולם יודעים לרפא את כולם ולא הבנתי מי מרפא את כולם ואיך אנשים יודעים לטפוח לעצמם טפיחות קטנות על השכם כדי שיוכלו להמשיך ולחייך עוד צילום או תמונה או משפט או פיסקה ולהראות שהם אנשים צועדים בתוך הזמן ואני רק זוחלת ומתפלשת כל היום האיש שלי חמוץ כל כך ואני מרירה ואין שילוב טעמים רע מזה חמוץ-מריר