לאודי לבצל ירוק וכל מי שכתבה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי לכולן ולאודי, קראתי את כולן וכל מי שכתבה מבינה אותך בצל ירוק אכן נפגעת, וזה בסדר להיפגע, הכי בסדר. השאלה מה עושים עם הפגיעה? משמח מאוד שכתבת מה שכתבת באיזה שהוא מידה משקף את שאר הדעות כאן, בקבוצה. ובקשר לפורום- מעניין שנמצאות כאן לאורך הזמן בנות, בעיקר בנות בקבוצה. ואם אני מזהה מאפיין לא חקרתי את זה, הרבה נפגעו מינית בילדות. הרבה נפגעו בילדות על ידי קרוב משפחה. הרבה מאיתנו חוו חסך שהוא בור עמוק ושחור מאוד. זה לא בור זה בולען. הבור הזה- קשה עד בלתי אפשרי למלא אותו. גם אנחנו שנמצאות בטיפול ויותר מפעם בשבוע זקוקות לעוד. עוד ועוד- זה צורך בריא אבל העוצמה היא עצומה. הפגיעות רבה כל כך. הפציעה היא כואבת וכל מילה של אודי היא טיפה בים גדול... אני מזמינה לחשיבה משותפת- האם מזדהים עם מה שכתבתי? או שזה סתם ספקולציה שלי? אם לחלק מהדברים למה התחברת? מה את חושבת על מה שכתבתי? ולאודי אשמח גם לתגובתך הילה
הי הילה, התייחסתי למטה יותר להבדל בין תוכן לאופן (צורה). איני מעודד את הצורה המתפצלת שאינה לוקחת אחריות. התוכן מבחינתי זולג לצדדים ואין לי מה לעשות אתו... אודי
אתה יודע, אודי, באיזה מקום אני קצת מקנאה אולי בך (וגם לא, מאידך), כי לך יש יתרון מסוים משום שיודעים בדיוק את זהותך, מכירים את פניך בתמונה וגם בסרטונים. אנחנו, להרגשתי, לכאורה תמיד חשודים במקום שעשוי להתנהג כטרול. אני מעריכה שחלק מהתגובות לבצל ירוק נבעו גם מהמקום של ניסיון להפריד ולומר זה-לא-אני. אלא אם מישהו מגיב לעצמו בכינוי אחר... שבוע טוב, הצמחים החולים מאד שטיפלתי בהם השתקמו ופורחים היום. גם החתולים. שלכם, סוריקטה