אודי הי, וכולכם

אודי,אתה יודע ? חשבתי קצת ,שיתפתי את אביב במחשבותי ואני רוצה לשמוע גם את דעתך/כם.. אודי יצא לחופשה,נכון ? כשאודי חזר ,קיבל שלל ברכות וקבלת פנים מאירה ושמחה מכולנו ,נכון ? נושא הקנאה תפס מקום מכובד בקבוצה. הנושא הועלה ע"י מישהי שבחרה להסתתר תחת ניק של הניק שלה.. נכון ? אביב את כתבת (אם אינני טועה) משהו לגבי החשש /פחד עם יציאתו של אודי.. הפחד מנטישה/שיקרה משהו לא טוב ועוד מרעין בישין.. והוספת גם שבד"כ אני זו שלוקחת עלי את התפקיד הזה... מעניין.. אם אנחנו מסתכלים על הקבוצה שלנו כמערכת : ייתכן שהקבוצה -כקבוצה נכנסה לחרדת התפרקות כתוצאה מהיציאה לחופשה של אודי, חרדת התפרקות כתוצאה מחרדות נטישה/ קרקע נשמטת ועוד... היות וכשאודי חזר, כולנו קיבלנו אותו בשמחה ולקול של החרדה שהקבוצה עברה לא היה ביטוי (כפי שאת אביב אמרת ,שבדכ זו הייתי אני שנתתי לקול הזה ביטוי ועכשיו לא "החזקתי בתפקיד הזה יותר") היה צורך בניקוז הרגשות הללו ולכן נכנסת את עם הניק של הניק ,שנתת ביטוי לקנאה .. שייתכן שגם היא (הקנאה)קיימת אך לא רק. ייתכן שהקנאה גם מכסה כאילו ניק על ניק- הקנאה גם מכסה על רגש עמוק וקדום יותר על החרדה העמוקה והקיומית ביותר -החרדה מהתפרקות הקבוצה. ומסיבה זו את-עם הניק על ניק (בלא מודע) הבאת את הקנאה (כניק על חרדת ההתפרקות) ואת אביב "לקחת" על עצמך את התפקיד של מביעת הפחד והחרדה (מה ש"לקחתי" אני על עצמי עד עתה).. וזהו לעכשיו... אלו מחשבותי.. ואולי ,עכשיו, כשניתנו מקום גם לשמחה ולהתרגשות וגם לרגשות הקשים יותר. אולי עכשיו תבוא הרגיעה ... (?) מה דעתך/כן ? שלכם-במבי.

מעניין אפילו מאוד אישית החופשה של אודי לא הפחידה ולא טילטלה אותי בכנות שמחתי ,שמחתי שאודי יוצא לחופש. כל כך מגיע לו לנוח . דווקא מהפחד שלי שאודי ישבר תחת העומס שיש עליו . זה באמת מפחיד אותי :)) אבל זה שלי פוחדת שהפורום יסגר ואני שוב יהיה תלוייה רק במטפלת ...לא רוצה כרגע להיות במצב שתלוי בבן אדם אחד . ואת יודעת במבי שמת לב לתפקיד שלך עכשיו....משכינת שלום ורוגע ושפיות ...אפשר אותך תמיד איתי .

טוב, תראי, המחשבות שלי עדיין לא מגובשות או בשלות דיין, אבל אנסה - חושבני שלמשל אני בחרתי שלא לפתוח הודעה המברכת באושר רב את שובו של אודי. הרגשתי שיש איזו תחרות ולא רציתי להיכנס למקום הזה, אולי איכשהו להפיל את עצמי בפח. המתנתי. הנחתי. חששתי 'להתנפל', אולי לפדח מידי. ייתכן שנתתי לרגש להתהוות לקבל צורה ברורה יותר, קצת בפרספקטיבה. ההתרגשות העיקרית, אולי, אצלי, היא החזרה לפעילות של הקבוצה. נראה לי שאני רוב הזמן מחפשת כאן את הקבוצה ויחסי הגומלין בין המשתתפים. אך בוודאי שישנה גם אצלי תלות באודי. בך, אודי. הקנאה, ואולי גם הבוז לנזקקות, לצערי - לדעתי היא משהו שהתבשל הרבה זמן ובא לידי ביטוי בעיתוי הנוכחי. מדוע התנקז לכאן? וואו, עכשיו תור המחשבות שלך. עצוב לי מאד לקרוא את שכתבת, אודי, מתחברת מאד למה שנאמר על-ידך, ואין כמו גילוי לב, אף אם מר הוא. אין כמו להזכיר שאנו בני אנוש. אני מרגישה חמלה כלפי המקום בו אתה נמצא. מקווה שמותר. חבל לי שבאיזה מקום ישנה תחושה לעתים שהקבוצה לא צומחת-גדלה משמעותית, ושוב רגרסיה. ובמבי יקירתי – מדוע לא ייתכן שלא אוהב בך חלקים, שלא תאהבי בי חלקים? בוודאי שכן. ככה שלמים. ובטח שיש דברים בעולם שמזכירים לי דמויות עבר. לעתים מדובר במשהו שהוא מאד דומיננטי ואני צריכה לשמור מרחק ממערכת יחסים כזאת, לעתים רק הפנים מעצים, והמציאות רחוקה מכך ואני צריכה להשתמש בכלי התיקון שרכשתי. מנסה לבחון בי בין מקרה זה ומקרה אחר. ביומיום אני מעין אדם מן השורה. לא מדברת פסיכולוגיה. מדברת עברית. את האנליזה אני עושה מול עצמי פנימה, והתכנים עוברים עיבוד פנימי ושמיעה של עצמי בשכבות שונות. עוד נדבר, מקווה, שלך, סוריקטה