תהיות..

הלוואי שהיו לי את כל התשובות מרגשיה שמסיעים אותי ברכבת שנוסעת ב מהירות מקסימלית ואני רוצה לרדת אבל לא יכולה כך מרגיש לי טיפול למרות שאני יודעת שבכל רגע נתון אני יכולה להחליט שדיי- מספיק.. ומלא פעמים אני אומרת לעצמי שאני לא חייבת ללכת לטיפול יותר- שאני יכולה לבטל, לקחת הפסקה אבל אני ממשיכה ללכת למרות הכל- ואולי אם מישהו היה מתבונן מלמעלה ומסתכל עלי הוא היה חושב שאני לגמרי משוגעת- הרי- איזה מן אדם חוזרת שוב ושוב - לטיפול- חווה מצוקה על גבי מצוקה אחרי כמעט כל טיפול וממשיכה ?? האמת היא שאינני יודעת כבר מה נכון.. חווה המון מצוקה בין הטיפולים ומתקשה להחזיק את עצמי ביחד אז למה לא לבדוק ולקחת הפסקה??? כי אני מפחדת!! מפחדת מלהיות לבד עם הכל... מרגישה בתוך מלכודת...

אוהבת אותך כל כך.. יש תקופות במסע שעומס הקרונות גורר אותנו במדרון למטה חשוב באותה תקופה להוסיף מקדמי הגנה ,חגורות בטיחות זה קשה עד לא אפשרי לגעת בכאב לשמוע את מה שהחלקים מספרים את אמיצה שאת עושה זאת זה שלב חשוב שאחריו מגיע שיח בן החלקים והרבה יותר קל להתנהל ... בתקופה הזו תעזרי בכדור עם צריך יותר בנו כאן תיצרי לך עוד רשת בטחון תגדילי פגישות תחבקי את עצמך ותזכרי שזה כמו ברכבת הרים רגע כזה של ירידה תלולה ומפותלת ....מפחיד מפחיד ... בפעם האחרונה שביקשת שהטיפול יפסיק קיבלת וזה היה עוד יותר קשה יקרה מזכירה לך למילים יש כוח ...אוהבת אותך ורואה רואה אותך כמה קשה את עובדת וגם מצליחה גאה בך חיבוק

כל מילה הוא יהלום בשבילי! את מבינה ומשקפת לי את המציאות שיום יום מתמודדים איתו! אוהבת אותך גם מלא.

כן מרגישה שזה מסע משותף. הרגשה ש"מסיעים" אותי היא הרגשה שאני חשה חוסר שליטה על החלקים שבתוכי...