מציאות...אשלייה...בדייה...

ואחרי כל השנים כשכרגע הכל רק תקוע ומחריף..,וכל התסכולים והקושי ,מרגישה גם בין לבין שיש לנו קשר אחר...,ולפעמים נראה\מרגיש לי שגם הוא מרגיש כך.ואפילו אולי גם נמשך אליי(פיזית ורגשית) והיה רוצה יותר אם היה אפשר.אחכ זה משתנה ומרגישה הפוך. ו מטומטמת וקטנה יותר,ואיך בכלל יכול לרצות אותי כשככה. ולא יודעת כבר מה מרגישה ובעיקר מה נכון ומה רק הזייה שיושבת מקסימום על איזושהי חיבה שלו(שגם היא לא תמיד קיימת).וככה זה נע ונד כולל הגעגוע שלא ברור לי מה טיבו. לפעמים גם תוהה לגבי...,עדכמה ואם בכלל יכולה באמת לסמוך עליו כמטפל. עד כמה מכיר,מבין ויודע מה קורה ומה לעשות.או שפשוט אובד עצות אבל גם לא ינטוש.(למרות שגם זה מלווה כל הזמן בחרדה). וככה הכל כל הזמן מלווה נע ונד בין ערגה לתסכול בין רצון לאי יכולת בין השתוקקות לחידלון בין לסמוך לבין ממש לא וכו וכו וכו. והכל חסום.ומרגישה שהחיים שלי פשוט עוברים.סתם...,ואין לי שום יכולת לעשות מאום.ואני כלואה בתוך מצב שרק חונק יותר ויותר.

קראתי שוב ושוב את תגובתך,והתקשייתי להבין את דברייך וכוונתך. אנא ממך,הבהר לי שוב את דברייך.זה חשוב לי. תודה רבה.