קשה...קשה...קשה...................................

מרגישה לא טוב.שוב המיגרנה הזו של מרפה , הכאבי בטן ששוב ככ בלתי נסבלים ומקשים, וכרגע כשמרגישה ככ רע, פוחדת שמשהו לא טוב קורה,יקרה איתי ולי. והוא..., בחופשה שלו. משאיר אותי ככה..., לבד. ושיהיה מה שיהיה. ואחכ...כשיחזור מהחופשה שלו...,ישב מולי על הכורסא,פתאום יהיה קשוב כולו...,ווירצה לדעת מה שלומי..., ואני מרגישה כמה זה רק צורם לי סוגר אותי חוסם ובטח שלא מאפשר לי ובדיעבד....,לשתף אותו. וזו המציאות. וזה מה יש. וכל הרגשות מתערבלים לי ,ופעם זה יותר ופעם ההוא...,, ומרגישה בעיקר מועקה וכעס ותסכול גדולים. ולא יודעת איך להמשיך כך ..., כשזה המצב.ומה יהיה....

יודעת שקשה עכשיו.... מושיטה יד אליך לאחז בה אם נכון לך.. איתך, ינשוף

אכן כואבת מאד.פיזית(כל חיי...),נפשית...,ובנוסף גם עברתי השנה ועדיין.., שני אובדנים משמעותיים, והפצעים מדממים כל הזמן. והוא לא פה.וגם כשהיה ,התקשייתי מאד בתוך כל "הדבר" הזה להצליח ולמרות הכעס והתסכול גם עליו,להביא רק את הכאב.וגם עכשיו לכשיחזור, וכשככה מרגישה..., איך אוכל פשוט "כאילו כלום"...,לחזור לפורמט המתבקש..,לשבת ממול ולשתף בתחושותיי. זה מכעיס אותי. מעורר התנגדות. וגם כואב. וחוסם! ומרגישה כלואה וחסרת אונים.בחיי ובטיפול הזה.ובערגה שרק מסתיימת כמעט תמיד,בתסכול.ולבד.לבד עם הכל. תודה ....