הי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

17/08/2016 | 23:50 | מאת: גלי2

הרבה זמן לא כתבתי, השתדלתי לקרוא אבל גם זה לא תמיד צלח בגלל תקופה עמוסה, מציאותית ורגשית. והולך להיות עמוס הרבה יותר בקרוב ויש הרבה מאד חששות, המון שינויים, המון לא נודע, כאלה... והיתה לי בתקופה האחרונה התלבטות לגבי שתיים או שלוש פגישות של טיפול, שלוש כי צריכה אותה, ברמות שזה כואב כמה אני צריכה, ושתיים כי הכסף נכנס לתמונה, וזה מאד לא קל לשלם סכומים אדירים כאלה, ולעבוד חמישים שעות בשבוע בשביל שכמעט כל המשכורת מחמישים השעות תצא על שלוש שעות ... ואולי גם סוריקטה תוסיף כאן ששתיים כי יש כעס והתנגדות לתלות.. אולי.. ועכשיו אחרי תקופה שאני מבולבלת סביב השאלה הזאת היא עשתה משהו שלא אופייני לה מולי, בד"כ היא מאד מנסה להראות לי שאני בוגרת ויכולה לנתב את חיי בעצמי, ועכשיו, היא הודיעה היום , כנראה סביב זה שראתה הדרדרות אצלי, שהיא החליטה- שלוש פעמים, וזה לא נתון לדיון, וזה יהיה ככה למשך שלושה חודשים ואם ארצה אוכל לפתוח את זה לדיון בעוד שלושה חודשים. ואני מאד מבולבלת ממה שקרה כאן. מצד אחד מאמינה שעשתה זאת מרצון לדאוג לי ולא מתאבת בצע, אבל מצד שני, מה קרה לרצון להצמיח אותי? היא תמיד הגיבה קצת בזלזול כשהיתה שומעת על הטיפול הקודם שבו הפסיכולוג אמר לי מה לעשות.. ויש בי משהו שמאד מתמכר כך שיחליטו בשבילי ושידעו בשבילי, וקצת מבהיל שהבאתי אותה למקום שעושה את זה. האי גם כל הזמן אומרת על הטיפולים הקודמים שלי שאני הבאתי את המטפלים למקומות לא טובים ולקבלת החלטות לא טובות.. אז זה שוב זה? וגם, מול גבול כזה ברור- אני החלטתי ולא נתון לדיון, בא לי להשתולל- מי את שתחליטי עלי ככה? מילא אם היתה מחליטה לתת איזו הנחה שתקל על העול הכלכלי אבל זה לא קרה.. בקיצור, צריכה אתכם כדי לעשות סדר בבלאגן... מה דעתכם? אודי אשמח גם לדעתך שלכם גלי

לקריאה נוספת והעמקה

הי גלי, יש מצבים של נסיגה ושל צורך גובר. אני נוטה להאמין שהמטפלת יודעת ומכירה ואם היא חרגה מנוהגה - הרי שיש לכך סיבה. אני מאמין שלא השיקול הכלכלי הוא המניע כאן. במקום להשתולל ולבעוט - נסי להבין ביחד אתה מה קורה לכן. לעתים גבול הוא משהו שמאוד עוזר, שומר ומאפשר צמיחה. אודי

19/08/2016 | 15:05 | מאת: ליעד

היי גלי את כותבת בצורה נוגעת והתחושות שלך עוברות את המסך.. פעם המטפלת שלי החליטה שנכון להיפגש פעמיים בשבוע,מינימום! אמרתי אין לי אפשרות במחיר הרגיל ואני צריכה הנחה,היא לא הסכימה אז אמרתי או פעם בשבוע או כלום. עצם העובדה שלא הסכימה לעשות הנחה גרמה לי להרגיש שאני לא יודעת למה אני סומכת עליה ולמה אני אמורה להמשיך לסמוך בכלל,לדעתי אם מטופלים עוברים תקופות קשות נושא התשלום כן ראוי לפחות למשא ומתן. הרגשתי תקופה ארוכה שאני מנותקת רגשית ממנה אולי התסכול מכך שעצם הנוכחות שלה והעזרה שלה תלוי בכסף העלתי מולה את מה שמרגישה ודיברנו את זה וזו היתה נקודת מפנה בטיפול.. אז כמובן שממליצה לך לדבר איתה.. בהצלחה ואשמח אם תשתפי .שבת שלום וסופש נעים .תרגישי טוב מאחלת לך ימים יותר קלים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית