ואודי..תודה רבה.ושאר תווים שמחייבים........
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
זה ריגש אותי.הרגשתי אותך לצידי ומרגיש אותי. ובוא בזמן המועקה גדולה כולל החרדה הקיומית למה שקורה איתי,ומה יהיה איתי...,וכשבעיקר השנים עוברות,ורק הולכת ומזדקנת אבל מרגישה עדיין ככ ילדה קטנה ואבודה.עם פערים גדולים שלא מצטמצמים. וככ הרבה חזיתות וענייני גוף שיש לטפל בהם כל הזמן.., שלא יודעת כבר איך להתנהל אל מול כל זה ומבלי כל פעם מחדש להרגיש חידלון וייאוש, ובעיקר שזה כל הזמן חוזר בעל עצמו מעגליות.וכשאין גם עוד...,שיאזן. ומרגישה בודדה מבויישת מתוסכלת כועסת ועצובה. ואולי ההתנגדויות ככ חזקות, כולל ליחסים המתסכלים איתו,שפשוט לא אצליח כבר להתמסר???
הי קרן אור, כתבתי לך תשובה שרלוונטית לזה באחת ההודעות למטה. אין לנו אלא לחיות עם הקושי ועם הספק, ולנסות ולקוות שנצמח בסביבה מאפשרת, למרות הנטייה להרס האפשרות. אודי