ארוחת צהרים ......................................

ישבתי לארוחת צהרים עם חברה שפתאום הגיע קבצן. קבצנים מגיעים הרבה, לעיתים אני נותנת ולעיתים לא (כי לא ניתן לתת לכולם). כשהם פולשים למרחב שלי בזמן האכל זה מרגיש לי לא נעים. מרגשי לי פלישה לאיזור פרטי, אפילו חוצפה. וזה אפילו מבהיל אותי. לפני כמה ימים זה קרה שוב והשבתי את פניו ריקם. אפילו כעסתי על כך בליבי , איך הוא מעז להריע ככה . אבל עכשיו אני מרגישה נורא , פשוט נורא . הרי יכולתי לתת לן את האוכל שלי , אני כולי מלאת יסורי מצפון .

הי אורחת, פעמים רבות, לתפיסתי והבנתי, קבצנים שהאין שלהם מופגן כלפי חוץ מתמקמים היכן שהיש גלוי. למשל, אדם שנראה רעב ליד אנשים אוכלים. בסמוך לאזורים של עושר ושפע. יש כאן, בעיניי, גם הרבה מה envy שלו. פעמים רבות, בעיניי, זה בדיוק מנסה לעבוד על תחושת האשמה בסבל שלהם, הקבצנים. ואיננו כלל אשמים. במקרים רבים, לאותם אנשים אחריות רבה באשר להרס בחייהם. אבל אם לך יש תחושה כזאת ממילא, והאירוע הזה מעיר אותה - הרי אותו קבצן הצליח. יש המון אנשים בעולם, והוא בוודאי הולך למקום שיש בו המונים, ויהיה מישהו אחר שסביר שייתן לו. ואגב, לא מעטים שמפגינים את האין שלהם - יש להם ולא מעט. והייתי רוצה להאמין שיש גופים גדולים מאיתנו, האנשים הפרטיים, שתפקידם וכוחם ומשאביהם גדולים בהרבה משלנו באופן אישי. סוריקטה