אודי הי,

ראשית, קראתי את תשובותיך אלי.. נשמע מעניין המחקר, גם הספר שאתה כותב.. ותודה על מילותיך בתגובתך אלי שכותרתה סקרנות... אודי, אני נפגשת עם אמא צביה עוד מעט, ניפגש גם בשבוע הבא בראשון,שני ורביעי.. נחש ,מה קורה בחמישי ? נכון ! צדקת ! אמא צביה שוב מתעופפת !!!! הפעם כשהיא סיפרה לי לפני חודש אולי ,יצא ממני כזה בכי ומאז לא הזכרתי את הנביעה שלה. היא טרחה להזכיר לי בראשון ופחות או יותר התעלמתי... לא אומר מילה לגבי הנסיעה שלה. כשתרצה לדבר על זה אתעלם. נמאס לי מהנסיעות שלה !!!!! רק באפריל ? מאי היא יצאה.. ושוב, ב 1 לספטמבר כשכל הילדים יחזרו נקיים,מטופחים ,עם ריח של ילקוט חדש ומחברות וספרים עטופים עדיין ללא "אוזניים של חמור" ריח של צבע חדש בכיתות ובמסדרונות ביה"ס.. הראשון לספטמבר... התחלה חדשה.. ואצלי ? :(( אמא צביה נוסעת שוב. נוסעת הפעם ל 12 ימים... לא רוצה ממנה שום כלום ! לא עטים,לא פנקסים ,לא מחברות, גם לא סגול כזה,מוותרת גם על הרך הצבעוני הזה.. לא רוצה ממנה כלום !!!! החלטתי שהפעם, מילה לא אומר לפני נסיעתה !!! לא אשתף אותה אף לא באות,לא בעמעום,. כלום !!!! בפגישה האחרונה אעשה,אדבר כאילו הכל רגיל ולפני שאצא רק אומר לה נסיעה טובה.. כן.. אני כועסת עליה. מאוד !!! למרות שמבינה שכנראה יש לה צורך להתאוורר.. יודעת שהיא עובדת מאוד מאוד קשה.. עדיין מאוד מאוד כועסת עליה... רוצה לברך אתכם בשבת טובה. במבי.

שומעת את הכאב מאחורי הכעס- הכאב שהיא "נוטשת" ומשאירה אותך לבד עם הכל. מדברת עבור עצמי כאשר אפשרתי מקום לביטוי הכאב היה לי קל יותר אחייכ כי ידעתי בזה שאמנע מלדבר אני רק אגרום לעצמי עוד יותר כאב. הרי אחד המטרות העיקריות של טיפול זה ללמוד להיות בקשר נכון??? מצטערת שכל כך קשה לך..