ממש אבל ממש מעצבן אותי !
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שאמא שלי מעירה דברים על הניקיון/סדר בחדר שלי. אני בת 30 פלוס. גרה איתם בבית אבל עובדת חלקית ומבלה את ימיי בלי קשר אליהם, להורים. מכבסת ומבשלת לעצמי. וזה משגע אותי שלמרות שביקשתי מאמא שלי מיליון פעם שלא תעיר כלום על הסדר בחדר שלי ולא תתערב בכלל בכלום שם היא עדיין במן אוטומטיות מתייחסת לזה. וכשזה קורה אני מתפוצצת מכעס כי מרגישה שלא הקשיבו לי. ואז במקום להבין כמה זה חשוב לי שהיא פשוט לא תפריע ותתערב היא וגם אבא שלי חושבים לעצמם שאני בעייתית עם מצבי רוח והגזמות בתגובות שלי. מה לכל הרוחות הבעיה להוציא את האף מהחדר שלי?? לא להתייחס אליו! יש לה בית שלם להתעסק בו. למה היא מרגישה צורך להתעסק דווקא בחדר שלי? שתעזוב כבר מזה. ואפילו אם התגובה שלי דרמטית ומוגזמת לפחות שיבינו מזה כמה שזה מציק לי ותפסיק עם זה. זה לא קורה והם חוזרים שוב ושוב לחשוב שאני בעייתית במקום להבין אותי להקשיב ולהפסיק לעשות מה שמעצבן אותי. זה עניין של פרטיות מבחינתי. שהתייחסות לחדר שלי תהיה מחוץ לתחום. אם היה לי כסף לגור מחוץ לבית אז במילא לר היה לה מושג ואפשרות להתערב אז למה היא אפשר ליישם הפרדה עקרונית כזאת בתוך הבית? לא מבינה למה זאת יוצאת בקשה ככ מסובכת שאני לא מצליחה לגרום לה להקשיב וליישם וזהו. שלא תחזור שוב ושוב על אותו דבר שמעצבן!
הי מימה, זה באמת מעצבן שאין הפנמה, אבל לעתים אין מה לעשות אלא לקבל את האנשים על חסרונותיהם... אודי