שוב ריב עם אמא שנגמר בפיצןץ

זה תמיד אותו דבר! היא באה מהעבודה הביאה משם אוכל כמו בדכ. אמרנו שנתחלק , נאכל יחד. סיפרתי לה שהתאמנתי ואני רוצה להצליח לרדת איזה 3-4 קג עד תחילת הלימודים בשנה הקרובה. היא העירה שלא צריך יותר מ 2. ש 2 זה מספיק. לא אהבתי לשמוע את ההערה שלה כי הרגישה לי שבמקום לקבל ולתמוך במטרות שלי כמו שאני הצבתי לי היא דוחפת לי את ה'מה אני חושבת שיותר נכון' שלה ובעצם מונעת ממני תמיכה ודוחפת לי את שלה. כאילו היא יכלה רק להקשיב או לאחל בהצלחה או לפחות להדגיש שזאת בחירה והחלטה שלי אבל שלדעתה גם רק 2 זה כבר מספיק אבל היא אמרה את זה במן טון של קביעה... אז ניסיתי לדבר איתה על מה שמפריע לי. על ההרגשה שלי. והיא שוב ממש לא רצתה לשמוע ואמרה 'אני רוצה שקט. אין שום דבר שאני אומרת שאת מקבלת. תמיד יש לך בעיה. אני רוצה לאכול בשקט'. אז ניסיתי לשקף לה שאני רואה שהיא מתייחסת אליי כאילו אני מתקיפה אותה ואת זכות הדיבור שלה ואבל שהיא עושה כזאת הכללה כבר שהיא לא מנסה להקשיב לי בכלל ואני רוצה שהיא תעשה מאמץ רגע להבין את החוויה מהנקודת מבט שלי למה זה מעצבן אותי ככה. היא לא הסכימה ולא הייתה מוכנה וחזרה ואמרה 'אין כלום שאני אומרת שלא מפריעה לך. אני רוצה שקט' . והחוסר מוכנות שלה להקשיב לי רגע לנסות להבין זה פשוט משגע! אז התחלתי לרדת עליה 'איזה מסכנה את . ממש קורבן. את הקורבן המסכן בגללי' היא אמרה בואי לא נדבר בכלל אז אמרתי לה שאין בעיה שתלך לאכול בחדר שלה ואז היא נחתה שזה הבית שלה ושאני לא אשלח אותה לחדר אם בה לה לשבת בסלון. אז ישבנו בסלון והיא המשיכה להרצות לי בטון נסער ש'לא נדבר. אני לא אדבר איתך. לא נדבר יותר' אז כבר התעצבנתי ואמרתי לה שהיא מתנהגת כמו קורבן מסכן וצעקתי 'אז פשוט תסתמי כבר!' היא לקחה את הצלחת שלה והלכה להסתגר בחדר. אודי! כל המהומה הפסיכית הזאת רק כי ביקשתי ממנה להקשיב לי ולנסות להבין מה הפריע לי במה שהיא אמרה בחוויה שלי. זה פשוט מטורף אודי. מי דפוק פה? אני הוא היא? אני כבר לא מבינה! מה ככ קשה ברגע לשים את ההרגשה שלך בצד ולהבין את האחר ואיך הוא חווה דברים?? אולי גם ככה היא תמיד למה זה מציק לי ושאני לא סתם 'מתקיפה את זכות הדיבור שלה'. אודי זה חולני פסיכי עצוב מחליא ובעיקר מכעיס אותי מאד!!!!!! ואגב הפסיכולוגיה השנואה שהלכתי אליה לא הייתה שונה בהרבה בכושר האמפתי שלה. שתיהן מחליאות אותי. מול מטפלים אחרים לא חוויתי את האטימות המחליאה הזאת ביכולת להקשיב ולהבין . זה פשוט לא מובן לי אודי. אני מצפה למשהו בלתי אפשרי? ההקשבה שאני מבקשת ממנה. זה באמת כזה בלתי אפשרי? מה הבעיה שלה לכל הרוחות???? למה היא מתנהגת ככה כאילו אני מבקשת ממנה משהו בלתי אפשרי ושאפילו 'תוקף' אותה?

שומעת המון כאב מאחורי מילותייך הרצון שתהיה אחרת- שתקשיב וכו' יכולה רק לדבר בשביל עצמי- אני מזמן הבנתי שאימא שלנו לא מסוגלת להיות אימא- היא באמת מסכנה הפסקתי לבוא אליה בכלל עם ציפיות מקשיבה לה.... וממעיטה מלהיות בקשר איתה עצוב שכך זה.... לא בטוח שעזרתי לך במשהו - רק שתדעי שאני מבינה ושאת לא לבד- ינשוף