איך מתמודדים?

האיש שמטפל בי מספר שהיום אחרי שנים של טיפול הוא פחות זמין לי, ופחות זמין לגמישות בשעות. הייתי בין המטופלות הראשונות שלו והוא מחוייב אליי, כך אמר. מצד שני יש הרבה מטופלים חדשים שנכנסים ויוצאים לפעמים נפגשת איתם ולפעמים סתם מרגישה... אני שמחה בשבילו על ההתפתחות מצד אחד, וכואבת על שינוי המצב מאוד. בזמן ההריון האחרון שהוא עבר חוויתי כאב מאוד גדול ואחרי זה נולדה לו ילדה חדשה. כן הוא איתי אבל זה כל כך שונה וכל כך אחרת. זה כואב לי כל כך רציתי שיהיה שלי והישאר שלי. דמעות דמעות קשה לי לקבל את זה הילה

גם הפסיכולוג שלי עשה שינויים מאד משמעותיים בחיים שלו, וגם הוא פחות גמיש ופחות זמין עבורי כפי שהיה בעבר או כפי שהייתי רוצה. זה לא פשוט, והילדה שבי רוצה שהוא יהיה רק שלי!!!! אבל אני מזכירה לעצמי שעצם זה שיש לו עוד "ילדים" לא אומר שהוא אוהב אותי פחות. ובלב עמוק עמוק פנימה, אני יודעת שאותי הוא אוהב הכי מכולם (: נטע.

כאן יחד איתך, ..מבינה.... מושיטה לך יד לאחז בה אם מתאים לך.

הי הילה, כאב הגדילה והצמיחה והנפרדות והיציאה לעצמאות. מסכימה שזה יכול להרגיש אחרת. ואם זו ההרגשה אז זו היא. אין כלל ויכוח. והחרדה שהילדה תיעזב, הכמיהה למצב רגרסיבי טיפולי - אולי עודנה שם. דיברתם על כך? האם המצב מזכיר לך משהו מהעבר - נולד/ה לך אח/ות קטנה והרגשת מאד ננטשת? https://www.youtube.com/watch?v=qsC_bMHMJFs ('יש לי אח קטן שלא מזמן בא לעולם... וכולם אוהבים אותו איתו הם משחקים, ולא יודעים הם כלל וכלל שאני גם קצת עולל...') מה תאמרי? שלך, סוריקטה

את שואלת איך ואני ....מאמינה בך יודעת שאת כבר יכולה בעזרת ארגז הכלים הגדוש שיש לך מהטיפול .. כן זה קשה וכואב אבל לקטנה יש אותך ולך הילה יש כבר המון כוחות ויכולות ..מאמינה בך ואת יודעת זה כמו בחדר כושר יום אחד מצליחים בשני פחות באחר בכלל לא וכך הלאה ...מחבקת

גם אם הוא עסוק! יש לך זכות ראשונים!!! מאמינה שאת בליבו...קשה שהם עסוקים..גם שלי. אבל צריך ללמוד לשחרר קצת ולנסות להבין שהם איתנו תמיד! איתך .מיכל.