וואי אני ממש מבולבלת...

הייתה פגישה מבלבלת... בגדול זה האם בכלל יש כרגע סיבה שאני בטיפול, או מה אני רוצה מהטיפול ומהחיים. וכמו שהיא שמה לב וזה באמת נכון הטיפול זה הזירה הכי קשה בשבילי בחיים... והיא בגישה שלה חשוב לה לא סתם להימרח ושתהיה יעילות ומטרה. ובעצם לא ממש ברור לי ולה אפילו יותר מה אני רוצה ומה אני צריכה אם בכלל. והיא ניסתה לומר שאם אין סיבה אז אין חובה להיות בטיפול... ואני כבר לא יודעת, והיא לא תחליט כמובן בשבילי... חושבת שכן יש דברים שתקועים בחיים שלי אבל לא מצליחה בכלל להגיד או להביא את זה לשם. ולפעמים חושבת שאולי אני ממציאה לשני הכיוונים, שאולי הכל בסדר ולא צריך לחפש בעיות או שהכל דפוק ולמה בכלל צריך לחיות. מרגישה בתסבוך ומאוד מבולבלת ולא ידועת מה לעשות עם עצמי. מרגישה שכן חסר לי איזה כוח הנעה בחיים, תעוזה, רצון לנסות ולהתקדם... באיזה שהוא מקום נוח לי ככה, אז אולי זה בסדר ולא צריך לשנות?!

איך יודעים?

אבל כבר לא בטוחה בעצמי...

אני חושבת שאת יודעת גם מה את רוצה לשנות בפנים בפנים מתחת לערימה של הנוחות ? של הפחד? קצת מכל דבר ...את גם די מביאה הרבה פעמים את הדברים לכאן ..עכשיו תנסי לדבר עם הפחד לא לפיחד ממנו להבין מה הוא אומר .. כן אני נשמעת פסיכית אבל הדרך הכי טובה (מבחינתי ) זה לכתוב מבלי לעצור ולחשוב אינטואטיבי על הדף לתת לכל מה שיש בתוכי להיות לפחד לכאב לכמיהות לרצונות לחששות ...ככה אני מתיידדת עם הפחדים שלי ....אוהבת , וזה נהדר שאתן חושבות יחד זה לא אומר שמחר בבוקר נפרדים :))))))