זה הזמן לספר...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/09/2016 | 20:24 | מאת: הילה

שקודמתי במקום עבודה שעבדתי בעבר.. חזרתי לאותו בית בסניף אחר וקודמתי משמעותית לתפקיד ניהולי ששכרו בצידו. התחושה של הגדילה והצמיחה הם כנראה שלי ולא של המטפל. כל ההתפתחות לאחרונה היכולת לדחות סיפוקים, להכיל מצבים מורכבים, לפעול מתוך היגיון ולא מאיסטינק הכל בא לידיי ביטוי בעבודתי החדשה. אני גאה בעצמי מאוד. ולכל מי שכתבה למטה אתייחס בהמשך כרגע לא מוצאת זמן. נטע, ינשוף וסוריקטה תודה! איחולי לסוף שבוע נעים ותחילת שנת לימודים טובה למתחילים! ולך אודי בהערכה רבה על היותך דוגמה ומופת עבורי. אוהבת הילה

לקריאה נוספת והעמקה

הי, זה נותן משמעות נוספת למה שסיפרת קודם... אודי

03/09/2016 | 08:29 | מאת: אביב 22

איזה יופי זה מחזק עוד יותר את מה שכתבתי לך למטה ...ורציתי להוסיף לך שם למטה שאולי עכשיו את צריכה ללמוד קצת גמישות , יודעת שבגלל שעות העבודה והלימודים זה קשה ובכל זאת. למדתי בחיים שהרגשת האי אפשר לשנות והמחנק בגרון שמלווה לזה , אפשר ועוד איך אפשר לשנות סומכת עלייך ואיתך והילה אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי בחיים זה שמותר לטעות וצומחים מזה אז דרך צלחה יקרה ויודעת שאת יכולה ....

04/09/2016 | 15:52 | מאת: הילה

היי אביב ותודה על האיחולים המילה גמישות פוגשת אותי במקום של מחשבות על הגמישות על הקושי לשחרר להחליק ולעגל פינות. ביום שישי הייתי נוקשה לאחת הקולגות וזה התברר כרעיון גרוע. סחבתי עוד הרבה אחרי זה את החרדה והאשמה.. לנסות להיות סלחנית יותר לעצמי וגם לאחרים. אני רוצה לנסות להתייצב אפילו במחיר של לא הכל בדיוק איך שאני רוצה. להסתפק במה שטוב לי ואפילו שאין מעבר יכול להיות גם באופן זמני... מחשבות שבוע מבורך הילה

05/09/2016 | 08:57 | מאת: סוריקטה

הי הילה, את מרגשת. :-) וגדלה וצומחת. וכמו שכתבת קודם - כן, זה נורא כואב. מצריך ויתורים, אולי, ועוד ועוד. יישר כוח, שישמרו הישגייך. שלך, סוריקטה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית