עייפה ולא מרוכזת..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי וכולכם, תודה על התגובות,התמיכה שלכם. אין לי גרגר כוח.. אני מוצאת את עצמי בוהה במקום לעשות דברים שתכננתי. דברים שאני חייבת לעשות. בחיים החיצוניים. אין לי גרגר כוח. אני גם מבולבלת. מאוד. אמא צביה הרי שאלה אותי אם/מה להביא לי לימים הללו ואמרתי/הקראתי את מה שכתבתי לך אודי. אמרתי לה שאני לא רוצה כלום. אמא צביה אמרה לי דברים משונים. מבלבלים. זה גם היה אחרי חלום שחלמתי ודיברנו עליו. אמא צביה אמרה לי (אם אני בכלל זוכרת נכון) היא אמרה לי שאני גדלה ומפחדת ואני לא חייבת שהפרידה תהיה כמו תמיד וזה מפחד (???) משונה.. הרגשתי כאילו שהיא מנסה להחדיר לי מחשבות לראש. מחשבות כמו שהיא רוצה שאחשוב. מעין האוטו סוגסטיה.. לא יודעת ..משונה.. אולי בעקבות החלום או משהו אחר,הרגשתי גם שהיא מפחדת שחזרתי להיות אובדנית. בפגישה האחרונה היא נתנה לי ספר מהקליניקה שלה. ספר עיוני: "המשחק-מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר" מאת אמיליה פרוני. היא שיתפה אותי ואמרה לי מילים על הקשר שלה לספר (???) כבר לא כל כך זוכרת מה אמרה. היא גם אמרה שאני לא חייבת לקרוא, יכולה לעלעל,להחזיק ו... לא זוכרת מה אמרה.. אבל אני זוכרת שהיא אמרה שזה בהשאלה עד שתחזור וגם הוסיפה שאין לה עותק/ספר נוסף כזה ולכן כשהיא תחזור ,אחזיר לה. הרגשתי שהיא אומרת את זה בכדי למנוע שאלך לעולם שכולו טוב.. כאילו שאני חייבת להשאר פה בכדי להחזיר לה את הספר. בבית פתחתי את הספר וראיתי שבדף הראשון מופיע השם שלה. בשבת ניסיתי טיפונת לקרוא ולא הצלחתי. למרות שאני ממש ממש אוהבת לקרוא ספרי עיון בנושאים פסיכולוגיים.(זו אולי אחת הסיבות שנתנה לי בהשאלה את הספר (??)) קשה לי להתרכז. אני עייפה. אני כבר לא יודעת כלום. לא יודעת ולא מבינה. וכבר ממש מרגישים את הסתיו. ואפילו יש חצבים. והילדים חזרו לגנים ולבתי הספר. לכיתות. ולילדים של כיתה א' יש ריח חדש. הילקוטים, והקלמרים,והצבעים והעפרונות .. הכל חדש.. ואצלי מרגיש ? כלום. ריק. מוות.
ואולי היא רק רצתה לומר לך בעוד דרך, יותר מוחשית. שהיא חוזרת. ואז תחזירי לה את הספר. גם אם את לא מרגישה כך, כל יום שעובר, מקרב את השיבה שלה. אולי תנסי להשיל לרגע את האימה הזו שמשתלטת עליך ותנסי לראות אם יכול להיות שם גם משהו נוסף, אחר שאת מרגישה. רק לשניה. מחזקת אותך שתנסי ואם תרצי אשמח ממש לשמוע מה גילית שם. שולחת לך את מבטי המחייך, האוהב והמאמין. בך.
מבינה שקשה עכשיו... תכף מטפלת שלך תחזור ותרגישי בטוחה יותר כאן יחד איתך
הי במבי, אחד המשחקים החביבים על ילדים, כזה שכולל גם פחד וגם התרגשות הוא משחק ה"קוקו". הילד חרד לרגע שהמבוגר נעלם. זה דומה, רק בווליום אחר (בשבועות ולא ברגעים). אודי