כלואה

אני מנסה להבין מה קורה לי, היכן אני נמצאת. העולם שלי הפך צר כל כך כשכולי מכוונת פנימה לשאלת המהות, הקיום, החיים ולתחושת הסבל. אני כלואה בתוך עצמי, כאילו הצטמצמתי לתוך עולם של סבל אינסופי והבדידות בו גדולה. אני לא מצליחה לצאת מהמרחב הזה. אני גם לא מצליחה להתגבר על כל האובדנים שהולכים ונאספים כבר כמה שנים. אני מאוד מנסה לשתף אותו, אבל נראה לי שאני לא מצליחה ושלמרות הנוכחות המקצועית שלו אני מאוד בודדה. נראה שאי אפשר להכנס אלי לעולם הזה ונראה גם שאיש אינו רוצה. אני יודעת מה עלי לעשות, בכח, דברים של הנאות קטנות, שימוש במשאבים אישיים, כשרונות וכישורים. אני לא מצליחה. אני לא עצלנית, אבל לא מצליחה.

סליחה שאין לי הרבה מילים- קשה לי להתרכז כמוך מרגישה מוצפת בכאב ובודדה הייתי רוצה להאמין שזו תהליך ושעם הזמן ועם המון סבלנות נרגיש אחרת. בנתיים- אני כאן איתך- מבינה - לא נרים ידיים שירה יקרה

https://www.youtube.com/watch?v=BjRRrG8Vr6I דופקת על דלתך התיתני לי להיכנס , לשבת ליידיך ...את יודעת לרוב גם אני מרגישה כלואה בתוך התהיות שלי , העצבות , הקולות , המילים , העבר , הניסיון לעשות ולא לוותר ...איתך