סתיו...

אודי וכולכם, קראתי את תגובותיכם... סנופקין ,את יודעת ? מילותייך אלי לנסות להרפות (?) מעט מהאימה שבנסיעתה של אמא צביה לנסות להרגיש משהו נוסף.. אני נזכרת שממש ממש את זה אמא צביה אמרה לי כל הזמן לפני שנסעה.. ואני לא מצליחה להבין למה הכוונה.. מה ארגיש אם לא ארגיש את ה ???? אני אפילו לא יודעת לומר לעצמי מה אני מרגישה בזמן הזה.. :(((((( כשקראתי את מילותייך, לרגע חלפה בראשי המחשבה שאולי את זו למעשה אמא צביה שגם נכנסת לפה בניק סנופקין ורוצה להזכיר לי ... ??? משונה.. מוזר.. ודמיינתי את המבט האוהב שלך וזה משונה אבל זה נגע לי בלב פנימה והרגשתי כמו ילד קטן,יתום מוזנח,מרושל בבגדיו ,אפו מנוזל, שרוכי נעליו פרומים ונראה שכל רגע עלול לדרוך על השרוכים הפרומים וליפול על המדרכה בחבטה.. והקטע הוא שהוא אפילו לא יודע לאן ולמה בכלל הוא הולך.. אבוד כזה בעולם.. :((( ואודי.. אתה יודע ? כשקראתי את תגובתך הרגשתי שאתה אולי משתמש בשם הספר של אמא צביה בכדי שארגיש חיבור אליה ??? לא יודעת.. אולי.. ?? ומה שכתבת הזכיר לי את הסרט ששכחתי את שמו .. הסרט על השואה כמשחק.. שבו האבא מנסה שהילד יצליח לשרוד את השואה ולכן מנסה לדמות בעיני הילד כאילו מדובר על משחק שצריך לנצח בו.. השואה כמשחק.. לא זוכרת את שם הסרט.. מישהו זוכר את השם ? ותודה לך ינשוף.. ובכלל, תודה גדולה לכולכם .. אתם באמת אנשים טובים ויקרים.. וסוריקטה, נזכרתי הרגע למה כתבתי בכותרת סתיו.. קראתי את הודעתך שכותרתה סליחה..אהבה.. וכו' מאוד התחברתי למילותייך.. "שמעתי" אותך מדברת על סליחה,קבלה,השלמה ואהבה.. קבלה.. קבלת עצמי כאדם .על כל מוגבלויותיו. וגם האחרים, כבני אדם .. שבכולנו יש משהו חלקי, לא מושלם , וקבלתנו כבני אדם-אנושיים ומוגבלים... ובסתיו איכשהו אני מרגישה את זה.. איזו התכנסות פנימה, קצת אפור, עצוב, מעין קבלת הטבע את המצב, השלמה.. סתיו.. שלכם, במבי. ורוצה שתדעו שכרגע אני מאוד מאוד מאוד עצובה.

שומעת את הכאב והעצב במילותייך.. בא לי לאסוף אותך, לשמור עליך , שתרגישי תמיד מוגנת ובטוחה... מבינה אותך כל כך.. איתך בלב, ינשוף

זה שם הסרט של רוברטו בניני המופלא. ושיר הנושא אותו נבחרה לשיר אחינעם ניני. ומהתאורים הכל כך גרפיים ומלאים שלך במבי, אני יכולה לראות ולהרגיש גם. למרות שאני בעצמי אם ללא מעט ילדים, אני ילדה כל כך נזקקת ואיני מצליחה להרפות מאחיזתי הנואשת בו, המטפל, גם קשה לי לדמיין שהוא איתי כשאינו. שלך שירה

לא צריך לנסות בכח. זה יבוא, כשתהיי מוכנה. בקצב שלך. המבט שלי אוהב ומחבק ואני רואה אילה עם עיניים גדולות וחכמות, שיש בהן גם עצב ודריכות. ורגליים דקות ויחד עם דקיקותן, יש בהן עוצמה וחיבור לאדמה וקלילות שמאפשרת דילוגים גבוהים, שמרחיב את המבט. אצילית כזאת. תודה על מילותייך

רק רוצה לאמר לך שאני כל כך מזדהה... שולחת כוחות ( אם כי לא ברור כל כך מאיפה יש לי;-)... )

הי במבי, בזמנו סיפרת שאספת עלים וגדשת את התיבה של אמא צביה. ואודי הבריק ומצא קשר שמיעתי. לפני כמה ימים כתבת על הספר לעלעל בו, ושוב אותו שורש. ועכשיו על סתיו - עלים נושרים. עלים מפנים מקום לאלו שיתהוו ויבצבצו באביב. ובכל זאת, גם הסתיו היא עונה בה יש לבלוב חלקי. אומרת לך כמישהי שמבצעת עבודות גינון וגיזום. העיקרית - לקראת האביב, הפחות אינטנסיבית - לקראת הסתיו. וגם בסתיו נולדת. לי סיפרה בילדותי אמא, שנולדתי ביום בו התחלף מזג האוויר מחם של קיץ לסוער וקר של חורף. אני לא יודעת אם מציאותית זה נכון, אבל, פנימה זה נשמע, כאילו אני אחראית להפיכת העולם של אמא. מסקרן אותי לדעת באיזה סרט מדובר. אנסה לחפש. שלך, בינתיים, סוריקטה

דרישת שלום