אינסוף רגעים

מליונים של רגעים כאלו ביום. רגעים שאני מרגישה שהנה זה בא, ותכף ומייד אני מתפוררת, או פורצת בבכי שאי אפשר לעצור, או נמסה, או נגמרת בכל דרך אחרת. רגעים שאני נושכת אותי בכל הכח בלי שיראו, נושכת את הלשון או את הצד הפנימי של הלחי, כדי לעצור את ההתפוררות, כדי שתהיה לי נקודה להאחז בה. רגעים שבכח אני שולחת ווצאפ טיפשי לחברה, או נושמת עמוק, או מכריחה אותי לקרוא ספר בקדחתנות בהולה, מנסה לחבר אותי לנקודה קיימת, למציאות כלשהי. רגעים שאני ממלמלת שוב ושוב שאני רק רוצה למות, שאני לא יכולה להיות יותר. מליונים של רגעים כאלו ביום.

כל כך מזדהה איתך מאמינה שבסוף ירבו רגעי השלווה והאור לעומת המוני הרגעים האלו ...

יודעת מה זה להחזיק אותנו ביחד חזק חזק בכוח והכוח שכרוך בכך... זה מתיש ברמות ומרגיש שלעולם לא יגמר... נאחזת ביחד איתך בתקווה שזה זמני, שנרגיש אחרת. בנתיים עומדת לצידך ואולי ביחד קצת יותר קל