קונפליקטים

בפעם האחרונה שכתבתי כאן המטפלת שלי התרגזה עלי. זה היה כשכעסתי עליה, מרבית ההודעה עסקה בנפילה הגדולה שלי ובפחד מהנפילות הפתאומיות, מקצתה בכעס על המטפלת. היא דיברה על זה שליכלכתי עליה לאודי.. ניסיתי להסביר שלא אמרתי את שמה, שזה מקום שעוזר לי בין הפגישות, והיא, להרגשתי, מהדור שלא חושב שיש משהו וירטואלי שיכול להיות בעל משמעות נפשית, כל העניין של הפורום בכלל לא נראה לה, כעסה עלי ולא הסכימה לקבל שאולי אולי הפורום תורם לי במשהו. ניסיתי קצת לדבר על זה שהיא הפעם לוקחת אותנו שוב לפיצול בין הורים, לזה שאני בתווך בינה לבין אודי, היא לא ממש הגיבה. עכשיו, אמנם כבר גילינו שהיא לא אמא צביה אבל היא גם בחוץ לארץ, ואני כועסת עליה ושונאת אותה, אפילו לא הסכימה לספר לי לאן היא טסה. בעבודה שלי יש גם אחריות על אנשים אחרים ואני יוצאת מגדרי לא לקחת חופשות שיפגעו באנשים שתחת אחריותי, והיא חופשי על ימין ועל מאל, ולא די בכך, אז היא מקלקלת לי את המקום הזה, מבזה אותו. היא אומרת שבוז זה רגש יותר קשה משנאה. אני מדוכאת מאד. יש לי חברה שאמרה לי בצחוק האם אבא שלי מוכן לאמץ אותה, ורציתי קצת לשמח אותו אז סיפרתי לו, והוא ענה, שהוא מוכן בתנאי שהיא לא תהיה כמוני- לא תגרום לו לאכול קש ולכאבי לב.. זה מה שהוא מרגיש ממני... אני לבד והכל קשה מדי, מעבר ליכולותי, בעידודה לקחתי השנה על עצמי המון, הרבה יותר מאי פעם, ועכשיו צריכה להתמודד עם זה בלעדיה, וגם כשהיא תהיה אני לא יודעת איך אני מסתדרת עם הכסף לשלם לה על הטיפול (המפגר) הזה. בחודש שעבר שילמתי לה כסף שאני הרווחתי במשך שלושה חודשים.. :(

מבינה את הרגשתך.. משתפת - בגלל רגישות שלי כנראה,... לא אוהבת שכשרוצים להביע תסכול על משהו או זילזול משתמשים במילה "מפגר"... רק אומרת. שתהיה שבת שלום ותהיי בטוב.

גלי, כתבתי לך למעלה. ותוכלי לקרוא גם את ההסבר שרשמתי לאיה. גם זה נראה לי קשור. את מוזמנת להביא את הדברים שלי לטיפול שלך. ואת כל השיח כך איתך. היי אמיצה. המטפלת שלך אמיצה, בעיניי. במידה מאוזנת. תכונה מבורכת עבורי. שלך, סוריקטה