מתאר את מה שאני מרגישה כלפיה עכשיו..

את כל כך ישרה וכל כך הגונה ואת לא יכולה לרמות כשאת לא אוהבת את לא יכולה, ואת זה אי אפשר לשנות. אבל את עברת ממש לידי והייתי כולי צעקה ובדרך לא שמת את ידך על כתפי, לנגיעה אחת רכה. ואת זה אנ'לא שוכחת ועל זה אנ'לא סולחת ועל זה אנ'לא אסלח לך לעולם. כי את זה אנ'לא שוכחת ועל זה אנ'לא סולחת לעולם. כשהייתי איתך לא היית איתי, היתה רק תמונה מתנועעת. הרשית בחסדך לאהוב אותך, וכל חסד אחר מנעת. ושום חסדים לא רציתי ממך, אבל באותה הדקה הייתי זקוקה לידך על כתפי, לנגיעה אחת רכה.

הי גלי, את כותבת דברים ואני חושבת בקרבי שבא לי לאמץ אותך. ראי, גם המטפל שלי, בדומה לי, אני משערת, מאד מאד אוהב אמת. אני, היום, מעריכה זאת מאד מאד, מוקירת תודה, חשה שזכיתי על אף הכאב העצום שהיה כרוך בכך. על אף שהוא ממלא רק תפקיד של מטפל נפשי. יש הימור בכניסה לטיפול. הימור מצד המטופל, שמשקיע משאבים חומריים ככסף, ונפשיים, כמו-כן, הימור מצד המטפל. מטפל, שיודע את מגבלותיו. מטפל שיודע צניעות מהי. אבל באמת, לעומק. בדיעבד, שנינו, המטפל ואני התמדנו בטיפול. הוא שהאמין שזו הדרך היעילה ביותר שתרפאני, ואני, לא יודעת, פשוט הצלחתי לשרוד. תעצומות רבות נדרשות. עמיתיו הביעו בעבר פליאה על היכולת הזו. שלנו. ואת יודעת, בראשית הדרך, כשהייתי על הפנים התפקוד שלי היה גרוע מאד מאד, כך גם התקשורת, סממנים גופניים ועוד. השקעתי בטיפול חסכונות של 40 שנה, גלי. הימור, שלמזלנו, מעין נס שכזה, השתלם. שלך, סוריקטה