.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, וגם לכן יקרות שלום. אני פה ברקע רק שמתקשה לשתף ולהגיב, מתנצלת על כך. אבל שקוראת מזדהה ממש עם כל אחת. אודי היא אמורה לחזור מהחופשה שלה, אני לא יודעת אם אני רוצה לפגוש אותה שוב היא האדם שאני הכי כועסת עליו ביקום כולו (ככה פתאום להחליט לעזוב בזמן הכי גרוע שלי??? אז אין לי צורך בה ) מצד שני היא הסכימה שאצור איתה קשר בחופשתה במידת הצורך ( כמובן שלא עשיתי זאת הרי היא לא באמת התכוונה)... ממש מתלבטת היא תתקשר לתאם מועד בא לי לא לענות לה , או לענות ולהגיב כאילו אין לי מושג מיהי ומה היא רוצה ממני, לתת לה להרגיש איך זה שמתעלמים ממך וששוכחים אותך. שונאת שהיא יוצאת לחופשה גם אם אגיע לפגישה אלו יהיו פגישות מתחמקות וחסרי מילים. הרי ברור שלא אכפת לה , אם כן היה לה חשוב הייתה שולחת sms ששןאל לשלומי, אבל לא היא שכחה את קיומי יצאה לנפוש לה וכשהיא תחזור תסתכל ביומן ותזכר שהיא צריכה לתאם פגישה בסופו של דבר אני רק העבודה שלה. שורה ביומן עם תאריך ושעה.
הי גולם, אלו הם החיים. המטפלים צריכים גם הם חופשה, כמו שהורים צריכים את הזמן שלהם, והם עדיין הורים טובים. מותר לך לכעוס, מותר לך להיעלב ולהפגע. זה חלק מקשר, וחשוב לדבר על זה. אודי
אוף איתך ,את לא מבינה מעבר לפחד כמה זה כייףצלסמוך ולהשען .. והיא שם עבורך כל הזמן עברה כבר את כל המבחנים יקרה היא סגרה כבר כמה וכמה "שבוע שבי " איתך והתגעגעתי ..