בורחת...בעיקר מעצמי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לא מוצאת פינה ככה זה כשהלב כואב בוחשת בוחשת היד בנשמה כואב הלב מנסה לנשום לתוכו לאט לאט כל השבוע בורחת בורחת מלהיות מתגעגעת לקודמת ובתהליך מדהים שומעת אותה אומרת לי "אביב את עוד פעם מתעסקת בנו ממה את בורחת " ויודעת שבורחת מלגעת בזכרונות בכאב.. מלאה בכעס על כולם על כל מי שגידל ופגע רוצה להתעמת עם כולם מלאה בקנאה על אחי שמצליח בחייו ואני משלמת את המחיר על זה שהוא פגע בורחת מהמטפלת שלא בטוחה עם יעמוד לה כוחה מול חלקים קשים אין לי כוח לעוד סיבוב שיפסק ... והפחד הזה משתק יותר מהכל אולי זאת נבואה שמגשימה את עצמה ...אבל זה כל כך קשה ליצור אמון במקום שלא יודעים מה קורה ..(זה בשיח ובצדקהלא יכולה להבטיח כלום) בורחת מהמחשבה שאמא כבר ממש אבל ממש קשישה ...ומי יודע מתי ...והקטנים מהמחשבה צורחים בהסטריה רוצים אמא ,רוצים תיקון .. ואני מבינה שברגע האמת אני בבעיה . בגלל הנפש הדפוקה שלי בגלל שהיא לא ראתה בגלל שפגעו בי כל כך הרבה אנשים בגלל הזכרונות הדפוקים האלה שאני בורחת מלגעת בהם .... כואב וזה רק המעטפת ... ..
אביב יקרה כמה כאב ... כמה מכלול של רגשות. של חלקים שבתוכך. שום דבר לא דפוק אצלך!! זה שאחרים פגעו בך לא עושה אותך כך.. אומרים שצריך לכבד את התהליך- את הקצב הנכון ומדוייק לך... אומרים הרבה דברים... כאן יחד איתך... מאמינה בך...