רעל

הורה שלא מסוגל לתובנה מנקודת המבט של הילד הוא כמו רעל מרעיל מסכים אודי? ובכלל אנשים אנטיפטיים הם רעל מסכים?

זה מרגיש מרעיל כזה.. בנפש. זה מרגיש פיזיקלית ממש מרעיל כזה. ושזה אוחז בך, שזאת ההרגשה ... אז המילים הם פורקן.... זה משגע שהסביבה לא מסוגלת להדהד אותך איתך . שתמיד נתקלים בקיר אטום ששומע ומחובר רק לעצמו ולא מסוגל להקשיב לנקודת מבט אחרת. שפשוט רומס אותך. סותם אותך. מאשים אותך. בולם אותך. משאיר אותך לבד לא מובן ולא מסופק אינטקציונית. ושזה כרוני זה השפעה מרעילה אמיתית. זה הרבה יותר חמוד מסתם 'לא נעים'. זה בשביל התנועה של הנפש כמו בשביל רגליים שהולכות על גחלים. לא טבעי. מפריע. מצלק . פוצע . צולע. הורג כל ספונטניות זרימה וחדווה והרגשה של שיתוף פעולה נעימות נינוחות קשב. דו שיח. דו קיום. שיש רק קצרים בתקשורת וביקורת וחוסר יכולת לשמוע שום ביקורת. זה נוראי! תאמין לי אודי זאת סביבה רעילה לנפש . זה לא מוגזם לתאר ככה.שהייתי יותר צעירה התקלות בחוסר אמפתיה מאמא שלי הייתה גורמת לי להטיח מכות בראש חזק ולרצות למות. חוסר היכולת שלה להקשיב. להכנס לנעלי האחר. להשהות את עצמה רגע כדי להבין את הצד השני, לתת לו מקום ולכבד את נקודת המבט שלו. היא ישר מרגישה מותקפת ומתגוננת ומתנכרת וסותמת ומשגעת ומרעילה. מרעילה לי את הנשמה. אודי הדרך היחידה שבה אני מצליחה לחיות כיום בדו קיום עם אמא שלי תחת קורת גג אחת זה לא לדבר איתה. רק מרחק. כבר אי אפשר לסבול את הקרבה. הכל חולני ודוחה ומורעל. המגי איתה פעם אחר פעם לוחץ לי על פצעים של צרכים שלא מקבלים מענה נאות, אנושי, קשוב, מבין, מכבד. אני מדברת על צורה של יחס. אמא שלי לא יודעת להכיל כלום. היא מתייחסת רק לרובד החיצוני של מעשים- לנקות, לבשל . רגשית אין לה שום יכולת הקשבה והכלה. זה מטריף.