אודי ,אביב וסוריקטה,

הי לכם.. ... .. משונה.. לא יודעת מה לומר.. משונה לי.. כאילו אני אומרת לעצמי עכשיו : "במבי,את רואה ? את מפרשת מילים ואירועים דרך הצבע/החוויה הכוללת שלך/ הרגש הדומיננטי בו את נמצאת ברגע מסויים.. אי אפשר לסמוך עלייך במבי לגבי רגשות, את מעוותת, ומיד כמובן מופיע משפט המחץ : זה נדמה לך,זה רק נדמה לך, הכל נדמה לך" ואז, יש באיזשהו מקום גם הקול של אמא צביה שנדמה לי שאמרה לי כבר מס' פעמים (???) שאני מאוד מאוד רגישה (לעצמי ולאחרים) אבל הפרשנות שאני נותנת לפעמים היא..?????? כבר לא כ"כ זוכרת מה היא אמרה.. ועכשיו ? אני מבולבלת... אני לא יודעת אם להאמין לעצמי ???? איזה משפט משונה זה נשמע.... מוזר... ממש ממש מוזר... זה גם גורם להרגיש קצת באוויר כמו בלון הליום... אתה רוצה לתפוס משהו יציב ,מנסה, מתאמץ ו ????? זהו... ועכשיו אסתדר בכדי לצאת לאמא צביה.. ואולי אח"כ אעשה חיסון נגד שפעת ? לא יודעת.. מבולבלת קצת.. משונה.. מוזר.. אז שאני לא אאמין יותר לעצמי ????? למה/למי כן אאמין ???? מזל שכבר יש חצבים , ויש גם עצים, וציפורים.. הם ממש ממש קיימים ונמצאים וממשיכים .. עולם משונה... במבי.

במבי שלנו, ראשית אשלח לך חיבוק עוטף ומאמץ, כזה שמזרים חומרים טובים מהלב לקצות האצבעות ומרכך ומפיג ושוטף את אשר הצטבר ואולי הפריע. בזמני חרדות, לעתים ישנה נטייה לראות דברים בצורה מעט מעוותת. איך אנחנו אומרים אצלי בטיפול - בפגישות ניתן לכייל, לנסות ליצור התאמה של המשקפיים. וזה עובד, מסכימה? השלדגים הגיעו למחזותינו. ציפור יפיפיה שכמותה. שלך באהבה, סוריקטה

כל כך מוכר העוות במציאות בגלל הרגישות יתר אני חושבת במבי, בגלל כל מה שעברנו, אנחנו לא סומכים, אנחנו בהיכון כל הזמן, אנחנו מחפשים את האיום בכל מילה, מחפשים את הפגיעה שעומד לקרות. אנחנו חיים בחווה אבל העבר מלווה אותנו ומעוות את רגשותינו. אולי דרך הדהוד מהשני, מאנשים שכן אפשר לסמוך עליהם נוכל ללמוד לסמוך ולא לפחד מכל מילה. אולע הכי אפשר ללמוד את זה מהמטפלים שלנו. אני שמחה שיש לך מטפלת שאת מרגישה איתה רגועה יותר. איתך, ינשוף

הי במבי יקרה , ברור שתסמכי על עצמך (הכי מכירה את ההרגשה הזו ) ואת יודעת עצם זה שהבאת את זה לכאן אומר שהקשבת להרגשה הרעה והעצובה ויחד עם זה כן ביקשת להבין אולי את טועה .. מהמקום שאני באתי אסור לטעות , במקום שלך ביטלו את הרגשתך ... ואני אומרת לך את מקסימה ורגישה וכן לפעמים הפרושים שלנו מוטעים (סובייקטיבי) כולם לפעמים מפרשים לא נכון .. העיקר שאת חוזרת לעצמך ...וצובעת את המקום בחיוכים וצבעים וריחות ואהבה ושמחה ... איזה כייףףף שאת חוזרת להיות את , התגעגעתי מאוד .

לפני כמה שעות כשקראתי את הודעתך לא היה לי מה להגיב. נשארתי עם סימני השאלה שלך. לפני כמה דק' עשיתי איזה פעולה שהצריכה תזוזה גופנית ופתאום עלה לי משהו. חשבתי עליך ועל אודי ועל כך שהקשר ביניכם ארוך ומשמעותי, נראה לי שיש הערכה הדדית עמוקה ואפילו אהבה. את מכירה את אודי, את יודעת מה יחסו אליך. זה כלי מאד מאד חזק שיש לך ואת יכולה להשתמש בו כשקולות העבר מנסים לחטוף אותך. את יכולה לעמוד מולם ולומר להם עם שתי רגליים במביות נטועות בקרקע, שאת מכירה מספיק טוב את אודי ואין שום סיבה בעולם שהוא ילעג לך. שהם סתם קשקשנים גדולים ושאת שמה עליהם פס ולא מקשיבה. את יכולה להשתמש בזה כל פעם שהם מנסים לערער את קיומך ואת ביטחונך. אחרי כמה פעמים הם יבינו שכבר אין להם מה לחפש אצלך והם יעזבו אותך. את יודעת להרגיש ואת יכולה להאמין לעצמך. את כבר יודעת לזהות כשהקולות מהעבר מגיחים אליך מעבר לפינה, גם אם הם ישמיעו את קולם בקול רם, תעצרי שניה, תראי מול מי יש לך עסק. במקרה הזה אודי וכו' (כל מה שכתבתי קודם) ותנפנפי אותם, זה מה שמגיע להם כי הם רק רוצים להרוס. גם אם לפעמים תתבלבלי, לא קרה כלום. את בהחלט יכולה לסמוך ולהאמין לעצמך.

אמת אמרת וכל כך נכונה...

המממ... לא כל כך יודעת מה לומר לכן... אני קצת מוצפת.. קצת יותר מקצת.. מוצפת... כאילו מרגיש לי שאני צריכה לברוח.. אבל אני לא בורחת... אני ממש ממש ממש מרגישה אתכן עם עטיפה, רוך, קירבה.. אהבה ועוד כל מיני מילים כאלו.. מרגישה שאתן רוצות ממש ממש להתקרב.. לא יודעת מה עושים ???? אמרתי כבר.. אני בהצפה.. רוצה לומר לכן תודה יקרות.. לא יודעת מה עושים עם זה... אני חושבת שאדפיס את מה שכתבתן ואקח בערב לאמא צביה.. אולי היא תגיד או לא יודעת מה .. תעשה סדר ??? לא יודעת.. אמא צביה כבר תדע מה להגיד לי על מה שאני ??? לא יודעת.. תודה לכן... שלכן, במבי.