תהיות עקרוניות ומהותיות...

הי אודי. מתקשה להבין את הדברים,ומהאספקט של..,אז מה כן,מה לא,איך, מתי,כמה ועוד.ואסביר...,המטופל אמור(או רצוי ש..)יביא בטיפול את מה שיש,את איך שיש,מה שעולה,יוצא,לא יוצא וכו,ובעיקר בלי מסננות,עיכובים,או המנעויות(זו לפחות ההתיימרות הרצוייה וכדי שהטיפול יוכל להיות באמת יעיל).מנגד,המטפל מצידו נמצא באיזה מקום דימדומים שבין כובע המטפל המקצועי שהוא,לבין הבןאדם שהוא,ודווקא אצלו..,ובשל כך,יש לא מעט עיכובים והמנעויות או בדיעבד גם לעיתים טעויות.(דבר שגם לא מעט נמנע מלהיות מדובר מצידו וביוזמתו.כשלכל אלו כמובן ומן הסתם,יש גם השפעה על המטופל,גם כמסר..,ובהפוך על הפוך.). ובאופן כללי,הקו הזה,העדין,שבו המטפל הוא גם בן אדם,כשבעצם גם יוצא,שמצופה מהמטופל עצמו,שגם ככה נמצא במקום מורכב בתוך כל הדבר הזה והיחסים האלה,להיות ער אליו,ולהבין,אז מתי זה כן או לא מתאים.מתי זה משפיע לרעה גם על המטפל,ועדכדי שכבר מעורר במטופל עצמו חשש לדחייה(ומתוך חרדות הנטישה הגדולות),ומתי ולא משנה מה, המטפל וכאיש מקצוע לא יתן לזה להשפיע.(והשאלה גם יזלוג ומעבר לנסיונות המנעות שלו..). אין ספק שכל העניין הזה,מתעתע,מעורר לא מעט קושי,וגם לא מעט כעס ובמקביל גם אשמה. כשמצד אחד יש לא מעט את המסר למטופל, מה אכפת לך איך אני מרגיש...,אתה העיקר!ומנגד יוצא שהמטופל כן צריך לחשוב על איך המטפל מרגיש,כי יש לזה גם השפעה,על שניהם בסופו של דבר! ואני הייתי שמחה לשמוע את דעתך על כל הנושא הזה.ומהמקום שגם אתה נתקל בו,כולל פה.(ואפילו למרות הוירטואליות). ושל מי בעצם גם האחריות בטיפול עצמו.., כשמצד אחד יש דרישה לאוטנטיות מהמטופל(שגם ככה ומעצם המסגרת הזו נמצא במקום הרבה יותר חשוף ופגיע,וזה הרי "לא כוחות"..), ,ומנגד במקביל הוא צריך גם להזהר ולהשמר,וכדי לא לפגוע במטפל,ואם הדברים גם משפיעים עליו,וכי הוא רק..,בן אדם. ובטח..,אם התוצאות גם יכולות להיות הרסניות ,ולמרות שמדובר ביחסים טיפוליים, שהרי (נרצה או לא),גם לא באמת "אמיתיים". או שלא...???...אז אין ספק שהנושא הזה מורכב עדכדי בעייתי.

הי קרן אור, נראה לי שביום בו תרגישי שהקשר אמיתי, כנראה תדעי שעברת כברת דרך. עדיף לנתב את הרגשות ה'שליליים' (וניתן לבצע זאת בדיבור מווסת ולאו דווקא בהתפרצויות התנהגותיות) לכיוון הטיפול, שהוא המקום הבטוח לעיבוד. וכן, גם בטיפול יש גבול וחרדות ההרס והנטישה מובנות ומוכרות. לבינתיים, שלך, סוריקטה

תודה על התייחסותך.ואכן ברור נכון ויעיל יותר,שהרגשות השליליים יהיו מנווטים לדיבור בטיפול. והלוואי ובתוך כל המורכבות כולה,הקושי הגדול עם הכל,זה גם יצלח. ואשמח אם תוכלי מצדך לשתף קצת בחוויותיך שלך בעניין..., אם הבנתי נכון וממה שקראתי בתגובתך למימה, שגם את היית וחווית מקומות קשים מאד בטיפול, ואחרי שנים שבו,את במקום אחר. קרןאור