הי אודי

בהמשך לתגובתך אליי בנושא :"הדבר אכן מורכב מאד",אשמח אם תוכל להבהיר ולפרט קצת יותר,לאילו גבולות אתה מתכוון שאתם שם,ובהקשר הנל..,וכדי,לדברייך,לשמור עלייך ועל המטופל? ומעבר לכך, הייתי שמחה אם גם היית יכול להתייחס לעניין...,ואני בכוונה לוקחת את זה למקום מוקצן יותר,ומביאה תסנריום הבא: מה קורה אם אתה למשל וכמטפל נפגע שוב ושוב,כבנאדם,וכן כאיש מקצוע,מהמטופל הזה,כשתחושתך המקצועית מתערערת,שאתה מתקשה מאד,חש גם דחוי,חסר ערך,וחסר אונים בכל המצב הזה ובלהצליח לעזור לאותו מטופל,כשעולה בך אכזבה גדולה,מהמצב,מעצמך,מהמטופל שקיווית והאמנת שזה יצלח איתו,איתך,בינכם,,וכשאתה גם מרגיש,וכמו המטופל שמולך,כבר בבלתינסבלות,במיאוס ואולי אפילו כבר בתחושות סלידה אל מול אותו מטופל,שככ חיבבת בעבר,עדכדי התנגדויות וחסימות גם אצלך,ואולי אפילו כבר באיזושהי נקמנות שמופיעה (ונגד רצונך),ומחבלות כבר בכל חלקה טובה.וכשעולה בך יותר ויותר כבר חוסר חשק רצון או כבר אי אכפתיות מאותו מטופל. מה קורה אז??? ואיך ניתן בכלל להמשיך וכשכך?? וכשהמטופל עצמו שסובל מחרדת נטישה גדולה(ואחרי גם דברים שחווה),וחש קושי גדול מאד גם כך,כלוא בתוך מצב בלתי אפשרי,ונתון גם לכל התחושות הללו שלך,שמוסיפות עוד קושי וחרדה וחסימות.אבל זה המצב.ושני הצדדים סובלים.אבל אתה המטפל.והוא המטופל. אז מה אז........??? אודי אשמח להתייחסותך, ועד כמה שתוכל בהרחבה ובבהירות. תודה רבה.

הי קרן אור, ראיתי את תגובתך אל אודי וגם אליי שם למטה. כל-כך הרבה הודעות חדשות שכמעט חמקו מעיניי, כך שטוב שפתחת הודעה חדשה. אכן הייתה העברה וחוויתי את המטפל באופן שלילי מאד. היום אני מתביישת, אבל אז, כמו שכתבתי, לא ידעתי ולא ראיתי. גם המטפל שלי הרגיש לא פעם, לדבריו, ויתור. אבל בפועל זה לא קרה. אני מניחה שגם רווחי הזמן בין הפגישות וגם התייעצות עם קולגות (כלי אדיר, בעיניי) סייעו לשמר ולרפא. שלך, סוריקטה

מה שלמדתי מהסיום של הטיפול הקודם זה שהמטופל הבילתי נסבל לא תמיד בילתי נסבל לפעמים ואולי תמיד הזוגיות הזו של המטפל מטופל לא טובים .. אבל אותו מטופל יכול בהחלט להיות ניסבל ואפילו אהוב ומוכל על ידי מטפל אחר עם כוחות ויכולות אחרים ... בסופו של יום כולנו בני אדם ...