קרן אור , אודי ומי שמעוניין

קרן אור אכן שוגייה לא פשוטה בכלל ....מה זאת תוקפנות? מתי עובר הקו האדום ? אצל האחד מילים ביקורתיות , התקפות זעם , האחר יהיו קללות הקש ששבר את גב הגמל ... המטפל לפי ראייתי ונסיוני הוא קודם כל בן אדם , עם יכולות כאלה ואחרות עם יתרונות וחסרונות . עם חוזקות וחולשות כולן באות לידי ביטוי בטיפול . עד לפני כמה זמן אני חושבת רק כשאודי שיקף לי את מה שהרגיש בעניו תוקפנות הבנתי משהו , שאולי היה צריך להיות לי ברור כל הזמן , אבל משום מה חשבתי שיש דרך מסויימת למטפל ובעצם המטפל לומד להכיל את המטופל . לא לקחתי בחשבון עד כמה ההבדלים באנושיות של כל מטפל באינטרקציה שלו מול המוטופל משנה את פני הדברים .את הטיפול כולו ואני אנסה להסביר אודי כתב לי שהשיח היה תוקפני זאת לבקשה שלי , אודי לא נפגע ויכל להכיל את התוקפנות הזו , לעומת זו היו כבר מקרים שראיתי כאן את אודי מגיב בכעס ואפילו בפגיעה .. לקחתי את כל השיח לטיפול הנוכחי המטפלת לא הצליחה להבין ,מה היה תוקפני בשיח ..הבנו כן את ההרגשה הלא טובה של אודי מול המילים הטובות שלו וחוסר שביעות הרצון שלי ויותר מזה התחושה שלא מבינים אותי , ידעתי שהיה בי תסכול, כעס אבל האמת שלא הרגשתי שהיה שם תוקפנות מצידי(לכן כל כך היה חשוב לי השיקוף של אודי )...בידיעה ברורה שבדיוק מקומות כאלה היו נחווים בטיפול הקודם כתוקפנות. אישית הבנתי על עצמי לזהות מתי התגובה שלי תחווה כתוקפנית על ידי השני . יותר מזה למדתי שמה שלאחד נחווה כקשה לשני פחות והעיניין הוא הקשר בן השניים , לי ולאודי יש קשר שנבנה כאן במשך הזמן שאני כאן . המטפלת לא יכלה להבין את הנימים הקטנים של הקשר ומכאן לא יכלה לחוש את אותה תוקפנות שאודי חש .. מכוון והטיפול הקודם שלי הסתיים בדיוק בחוויה הזו , סביב המקום הזה של כמה היא יכולה להכיל . בטיפול הזה עמדנו חודשים מספר רק על השיח מול מה שנקרא החוזה הטיפולי . הפעם היה חשוב לי גבול ברור שחור לבן לא גמיש . עד כמה עד איפה עדין אני בודקתת ובוחנת מה הם המקומות שהיא כבר לא תוכל להכיל כמטפלת ויהיו נקודות החולשה שלה (לא מתכוונת ליפול אלהם ולכן מדברת עוד ועוד רק עליהם עד כמה עד איפה ). בטיפול הקודם יצאתי בתחושה של מפלצת שאיש לא יכול להכיל אותי , כשדיברנו כאן בטיפול על המקומות על ההתנהגות שלי היה לה קשה להבין איפה התוקפנות הנוראית שלא ניתנת להכלה , לי היה קשה להבין (ועדין) שיש דברים שהם לא שלי הם שלה של האדם שהיא ...מעולם לא קיללתי את המטפלת מעולם לא צעקתי או הפכתי דברים , מעולם לא פגעתי בצורה מכוונת ...אצלי התוקפנות הקיצונית ביותר , שיכולה לבוא ואני מודעת שהיא קשה יותר ממכות ..זה היכולת לפגוע בשני עד מחיקה שלו לגמרי (זה קרה לי מספר פעמים בחיי ,לצערי פעם אחת גם בטיפול , שתינו נהגנו בתוקפנות זו מול זו ) התקפות הזעם שלי הם רק מול עצמי וכשאני לבד עם עצמי (גם שהייתי קמה בטיפול הקודם ומסתלקת כדי שזה לא יהיה מולה היא חוותה את זה כתוקפנות למרות שהסברתי לה שזה לטובתה) מנסיון שלי היום חשוב ביותר לדבר על הדברים , להנכיח אותם ..לכל מטפל דרך העבודה שלו הקודמת הייתה ישירה אותטנטית קרובה מאוד מאוד ..זו היום יותר רחוקה יותר יכולה להכיל ..ובכל זאת אני ביקשתי (גם בקודם ביקשתי רק בדיעבד היא הבינה שצדקתי ) דברים שעל פניו ניראים לרעתי כמו בלי מיילים , שיחות טלפון קצרות שיהיו בתשלום ושכך הם כמו עוד פגישה ואז זה אפשרי. מבלי שאחר כך תהייה הרגשה של אוף עוד פעם הנודניקית הזו ואז הרגשה שדי נמאס ותחושה של פריצת גבול... הקודמת פיתתה אותי לכתוב לה עוד ועוד ..ממש במילים תיכתבי אני כאן , כמה שאת רוצה ..כשאמרתי שזה לא טוב ובבקשה שלא תגיב אמרה לי זה בסדר ...בשלב מסויים היא אמרה לי די לא יכולה יותר זה מעיק ..התחושה הייתה קשה שלקחו לי את המרבד וזרקו לתהום זאת הייתה התחלה של הדרדרות יחסיינו .. קרן מה שאת יודעת בודאות שלא טוב לך תעמדי על זה שלא יהיה ...במידה מסויימת המטופל צריך לשמור שהטיפול לא יגמר שלא למתוח את החבל יותר מידי כי טיפול בסופו של יום , זה קשר בן שני אנשים עם תלות ואינטרקציה הדדיים ...והמטפל הכי הכי מכיל הוא בן אדם וכמו כולם כשלוחצים על יבלות זה כואב ....