משתבשת

הי כולם, משאירה כאן עדות קטנה להשתבשות מסוימת שחלה ביומיים האחרונים. העניין מבלבל. איני יודעת (ואולי גם לא אדע) אם קיים לקשר להיותי בלתי תלויה בתרופה שנגמלתי ממנה. אני פחות אפטית, אך גם רגישה קצת בדומה לבעבר, ועכשיו השימוש בכלים יותר מובהק. כמו ללכת על חבל בלי רשת ביטחון למטה. איני יודעת אם לעניין הזה יש תרומה, אם לעניין הגיל (אולי גם וגם באיזונים מסוימים). בערב, אתמול, לא כעת, הסבלנות שלי לא הייתה בשיאה (ובדרך כלל יש לי הרבה ממנה). החלטתי לא לרשום כאן ברגע האמת, חיכיתי לבוקר לראות מה קורה, ואז לרשום לעצמי ולכם עדכון, בתחום זמן פעילות הפורום. אם בעבר הייתי מצילחה לאכול בריא וללכת וגם לרדת במשקל. בשבועות האחרונים זה לא מצליח. ואני תוהה מדוע. ושוב, אולי נכנסתי לגיל הזה ש... אז רציתי להגיד קצת - אוף. והחלטתי לא יותר מידי להילחם בכוח, זה מניב על פי רוב תוצאה הפוכה. הכל ידובר עם רופא הנפש, אם כי, כשאני פוגשת אותו, בדרך כלל יותר רגוע אצלי, והוא אינו רואה אותי ממש ממש במצבי 'התפרעות' פנימית. אבל אני מספרת. ומעניינים גם העיתויים שהגופ-נפש שלי מרשים לעצמם להיחלש. יש קורלציה גבוהה בין ימי 'אין עבודה' למשל, ל'הרשאה מלמעלה' להיות חלשה יחסית. מתקשר גם לנכתב בפסקאות הקודמות. בוקר אור, משהו בלב תר אחר תמיכה, שלכם, סוריקטה

קצת לא באיזון הבוקר . יום עמוס לפני ולא יודעת אם אכנס שוב ...הכי מבינה ...ואולי כל השיחות שדוברו כאן בתוספת החשבון נפש המדובר ,העירו גם אצלך שדים מרבצם ... הלוואי ונזכה לשלווה ... חיבוק לעוד שבוע עמוס רגשית ,זה כבר נגמר ..

אביב מתוקה, יהיה בסדר? נכון יקירתי? שששש... ליל מנוחה, חיבוק, סוריקטה

סוריקטה.. ... אני לא במצב איאיאי... ... אני קצת (אולי קצת יותר מקצת) במצב של חוסר שיפיון.. אולי החגים ? יום ראשון..שבת..שלישי..שבת..ועוד פעם שבת.. אתה כבר לא יודע איזה יום היום.. אתה מתקשה לזכור איך קוראים לך.. מה צריך לעשות..אתה חי?/מת? מרגיש כמו בלון הליום ..מנסה להחזיק ולהיצמד לקרקע ..ויש כוח מטורף שמעיף למעלה כמו גרגרי אבק... ... ואולי סתם עיפות החומר.. ? ואולי חילופי העונות ? ואולי כל התשובות נכונות ?/לא נכונות ? לא יודעת.. ... שומעת אותך ורוצה להיות איתך..למרות מצב האי שיפיון ? מצב של אין גרגר כוח ? היגיון ? יכולת ? איתך,במבי.

הי במבי, ככה חשבתי לי על כותרת שאולי תצחיק אותך קצת... את יודעת, כתבת על הבלבול הכה מובן בימים אלו. ואני חושבת לי, וואלה, אולי יש גם קשר לבלבול שנוצר אצלי - פתאום התחלף לי התינוק, והוא בגיל אחר, עם פנים אחרות, מבט אחר, תפקוד אחר ואנרגיות אחרות, וההורים אחרים, וכתובת המגורים שלהם שונה. והקשר שונה. והימים מתקצרים (לעזאזל) וואלה בלאגן... עצלות מוזרה תקפה אותי ביומיים האלה. ואני, אמורה להיות חרוצה כזאת. יהיה טוב. ובמבי, לכשתוכלי - ספרי? אוהבת שאת לידי, שלך, סוריקטה

יקרה לי מאוד, מכירה את תחושת העצבים החשופים, הכל כאילו מוגבר... גם אצלי בסופי שבוע יש נפילות. לפעמים זה מפני שאנחנו משתדלות מאוד להחזיק בשיגרה ויש משהו משחרר עד פירוק בסופי השבוע. גם אצלי הגיל כבר כאן ולא מזמן שמעתי ראיון מעניין עם דר ציפי דולב, פסיכיאטרית מומחית לבריאות האשה (היא אמנם מדברת המון על תרופות, אבל יש גם מעבר) הנה הקישור: http://www.bnefesh.com/?p=3088 שלך, שירה

הי מתוקה, יופי של קישור. לרגע אני מרגישה שנהיינו פורום של נשים שחלקן בגיל המעבר. קטע. הנושא, אגב, בוודאי מדובר וגם במעקב רפואי. בדיקות של אזורים נשיים, בדיקות דם הורמונליות, תפקודי כבד, בלוטת תריס ועוד ועוד. מאמינה שה SSRI שלקחתי כן הקל. מאידך היו לי כאלה כאבי ראש והדופק שלי ירד כל כך נמוך. אז נראה. אוהבת, סוריקטה

חש בתוכינו חלקים שונים. כאשר אני הולכת לפסיכיאטור אני מבקשת לפניכן מהמטפלת שלי לדבר איתו כך יש יותר סיכוי שיקבל תמונה שלמה יותר. מקווה שתמצאי את האיזון. ינשוף

ינשופי, מקווה מאד. הרגעים האלה שלא מוצאים ורק מחפשים לא פשוטים תמיד. איחולי מנוחה ושלווה לכולנו, והנה כתבתי קצר. שלך, סוריקטה

שולחת חיבוק ממני, מקווה שיגיע ברגע הנכון. זמן של 'חופש' לדעתי נותן מקום (לא בהכרח טוב או רע) למחשבות, לרגשות, לתשומת לב שלא תמיד באה לידי ביטוי בשגרה... טוב שאת שמה לב, רואה ויכולה לדבר את הדברים האלו כדי להיעזר. מקווה שיוקל וירגע לך. מאחלת לך סופ"ש נעים וחג סוכות שמח!

הי חנה יקירתי, כנראה שיש משהו מבורך בחופש וגם משהו מבורך בשגרה. כמו גם חסרונות םה וגם שם. יפה אמרת, ובטח חיבוק. מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, שלך, סוריקטה

גם לך מותר להגיד אוף :) מעניין שגם אני חולה רק בחופשים, משהו לא נותן לנו. היי שלווה, הרפי קצת, השליכי מעלייך את השליטה המתמדת, מניסיון זה מעייף. אני חושבת שהיום את מעט יותר מרשה לעצמך איתנו וזה טוב!!! הלחמי פחות. ולהרגיש אוף זה לעיתים משחרר :) איתך, מיכל

סוריקטה יקרה שומעת אותך ורואה אותך. מכאן אני מרגישה שאת מספרת על שיבוש ועל התפרעות פנימית אבל אולי אולי את מצליחה רק לספר על.. ולא להביא את.. הדבר עצמו.. רק במילה אוף טיפה הרגשתי את התסכול הזה.. וגם בתוך השיבוש את מתבוננת וחושבת ומנסה לתת פשר לדברים, מתארת לעצמי שלא קל להפרד מרשת הביטחון של התרופות שליוו זמן ארוך.. כשאצלי דובר על ירידה במינונים והרופא היה נגד והמטפלת מאד בעד, הוא אמר שהיא ברצון שלה שארד גם לוקחת על עצמה שהיא תחזיק יותר, והיא אישרה. אצלך נראה שאת זו שמחזיקה יותר, טבעי שיהיו מעידות ושיבושים (גם אם המקור לשיבוש מהתרופות וגם אם מדברים אחרים). ואכן, לפעמים להלחם גורם להתחפר יותר עמוק. את נבונה. לפעמים צריך לקחת אוויר לחכות שיעבור ואז לאט לאט לעשות סדר בבלאגן.. איתך גלי