אולי, נכון יש בזה תקווה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תמיד יש פתח לתקווה......אני עצובה במקום "ושמחת בחגך"....שונאת כשאני עצובה כאילו סתם כזה בלי סיבה ממש ואוכלת ואוכלת אוףףףףףףף לא יודעת אפילו למה, לפעמים לא מצליחה להתחבר לעצמי, למרות שאני אדם מאוד אמוציונאלי, כותבת כשמעיק ועכשיו לא מבינה את זה...מלא אורחים ואוכל...כל היום במטבח :(
הי מיכל, זה בסדר להיות עצובים, ופעמים רבות זה אכן קורה דווקא בחגים, כשיש ציפייה לשמוח... אפשר להיות עצובים מבלי לשנוא את זה. השנאה מגבירה את הסבל, ודי לנו בכאב (הקיים ממילא). לא צריך גם את תוספת הסבל... אודי