אודי :(

אודי :( אתה חושב שהשתגעתי ? אודי... שתדע לך שאין לי גרגר כוח.. עייפה נורא.. אתה יודע אודי ? בנוסף לחגים/שבתות/חגים ועוד פעם חגים ושוב ושוב ושוב ושוב..עד שאתה כבר ..?????? וגם אבא שלי שהיה בבית חולים והייתי על ידו כל הזמן ואני כבר כמעט ומקיאה מהריח הזה.. הריח הזה שנדבק לכל תא ותא בגוף ואתה יכול להתקלח כל הזמן אבל הריח הזה לא יורד מהגוף.. כאילו קנה לו שליטה על הגוף שלך.. והלבן והתכלת ושוב ,אחות בלבן וכוח עזר בתכלת ,ושוב,לבן ותכלת ולבן ותכלת.. ו..כן.. גם פרחים צבעוניים מפלסטיק באגרטל מצועצע... אז לא מספיק כל זה, גם אמא צביה השתגעה לגמרי !!! באמת אודי !!! אפילו אמרתי לה, את השתגעת לגמרי... את פשוט מטורפת... אז זהו.. עכשיו גם אמא צביה השתגעה... :((((((((((((((((( וגם החדר המגעיל שלה !!!!!!!!!!!!!!!! מה דעתך אודי ? לא מספיק עם כל הבלגנים של השבתות והחגים אז אמא צביה אמרה לי מתיישהו.. (לך תדע זמנים בתקופה שהכל מתבלבל) אז אמא צביה הכינה אותי יום אחד בתקופה הזו ואמרה לי שכשאני אבוא ביום .. ?????? המקום הזה והזה על הקיר יהיה לבן, והבד הזה הצבעוני שנראה כמו מהמזרח הרחוק שהיה על הקיר לאורך כל הספה שלי, שנתן לי תחושה של חום כזה.. כמו רחם כזה.. הבד הזה גם לא יהיה ויהיה שם קיר לבן , ורק הכריות שעל הספה כאילו יהיו במקום.. איזו מטומטמת שהיא.. מה היא חשבה לה.. שהכריות האלו יכולות להיות במקום הבד הזה ? אודי, שתדע לך שאם אתה היית אפילו רק יושב על הספה הזו בלי הבד הזה על הקיר שעכשיו צבוע בלבן (כמו בבית חולים) גם אתה היית קופא למוות מקור !!! ומעל הספה למעלה היא פתאום תקעה איזו תמונה מפחידה עם צבע אדום בורדו , כמו מלחמה !!!! זה מזכיר כמו בשואה מלא דם עם נאצים !!! ומאז שהיא שמה את התמונה המפגרת הזו על הקיר מעל המיטה שלי אני לא מסוגלת לשכב על הספה, לא יכולה לנוח אודי, כן.. היא אמרה שאם זה יימשך כך אז היא תוריד את התמונה הזו מעל הספה הזו.. אבל כבר אמרתי לה.. זה הבית שלך ,תעשי בו מה שאת רוצה.. ואין לי כבר מה להגיד לה.. נגמר לי כל הדיבור איתה.. פתאום אין לי כבר מה לעשות אצלה.. והאמת היא שבא לי שתבוא חשופית,תזחל לה על הרגליים בלי שהיא תשים לב, ואז פתאום בבת אחת היא תגלה את החשופית הזוחלת ומרוב פחד היא אפילו לא תצליח להוציא צרחה מהפה שלה ואז החשופית תנשוך לה את הרגליים.. פתאום אני נזכרת שאמרתי לה את כל זה על החשופית... לא זוכרת מה היא ענתה... אולי היא בכלל לא ענתה ? לא זוכרת... אתה יודע אודי מה אני אעשה ? אני אעזוב אותה ואטרוק את הדלת כך שהדלת תישבר, ואז אודי אני אעבור אליך.. במבי.

יודעת שפנית לאודי, אז לא משנה את הכותרת, טוב? יקירתי, כמה קשה בי"ח, כן, אני חוויתי אותו הדבר עם אמא שלי...ממש לא מזמן, כל תקופת החגים הזאת מטורפת! להיות שם כל היום ולחכות לרגע שאוריד מעליי את הבגדים ישר לכביסה ואתקלח ואוריד את הבי"ח הזה מעליי. מקווה שזאת תקופה שתעבור מהר והוא יהיה בסדר. ולגבי החדר, וואו..כל כך מבינה גם, הרי עברתי איתה למקום כל כך מנוכר וקר! והחוץ שלו כל כך סואן, כשבמקום הקודם היה כל כך שקט!! ופעם גם לה הייתה תמונה מגעילה עם אדום ושחור מעליה (במקום אחר לפני הרבה זמן)ופשוט הייתה פגישה שלימה על איך אני מרגישה מהתמונה הזו....וואו הזכרת לי את זה וכשעברה התמונה נעלמה לה למזלי :) המקום כל כך חשוב לנו והם לא מבינות כל כך שכל שינוי קשה ממש...עדיין לא התחברתי למקום ובכלל לא הייתי על הספה הזאת החדשה שלה רק על כיסא, אני לא מוכנה לספה שלא מרגיש בה כמו בחדר הקודם :( זה מבאס אבל היא אמרה שהיא לא מצפה שאני אתאהב במקום וכנראה לא אוהב אותו אבל היא פה..וגם אני חשבתי שהיא זו החשובה ולא החפצים למרות שממש קשה...ואגלה עוד משהו, היא שמה מעין שידה קטנטונת כזו חדשה אחרי החג וחיות כאלה כאילו הביאו מחו"ל....וזה קרוב אליה ממש כאילו..לא יודעת לא הצלחתי לשאול אותה מי הביא לה וכמה אני מקנאה במי שהביא לה כי זה ממש קרוב אליה והחפצים שאני הבאתי רחוקים :( טיפשי מצדי קצת וילדותי אולי...אבל עוררת בי את העניין הזה גם....סליחה אם חפרתי, אבל מבינה אותך כל כך, בבקשה תראי לה כמו תמיד את מה שכתבת פה, טוב? דברי על זה איתה שתבין! כל כך חשוב...איתך, מיכל

הי במבי, את נורא סובלת ובכל זאת נשמעת משעשעת והומוריסטית. אלמלא היה זה טראגי כל כך... גמני חשבתי על אבא צבי ואמא צביה. וואלה, סידרה לך מתנת יומולדת. וכל כך זוכרת את הזמנים שכל שינוי העיף אותי לאלף עזאזל. וחשבתי שאמורים לסדר את העולם כך שלא יפגע בי. ובא לי כל כך להבטיח שכל זה יתוקן אצלך. הייתי כל כך רוצה להאמין. ולאור תרחישי העבר, זה קורה כמעט תמיד, לא? אז אני מכל זה, אני זוכרת שיש לך יומולדת בקרוב. שלך, סוריקטה