רואה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/10/2016 | 13:34 | מאת: אביב 22

רואה את היד המושטת סוריקטה ולא רוצה שתישאר ידייך באויר ..אז תודה וסליחה שאין לי מילים . רואה אודי את המאמץ להיות כאן לתת נוכחות ואמירה ללא מילים הכל בסדר . רואה גם את המאמץ מול הכשלים הטכניים (אתמול) מודה לכם על כך זה מחמם את הלב ומפחיד כאחד ... עייפה מהכל בעיקר מעצמי מורכב לי הכל.... סליחה שעדיו עומדת מחוץ לחומות האבן שבניתי מתקשה להיות כאן . העבר מתערבב בהווה ,נמצאת במימדים שונים של זמן . מנותקת רוב הזמן . שבת שלום לכם ותודה

27/10/2016 | 18:47 | מאת: .במבי פצוע..

הי אביב יקרה.. מעניין הניסוח שלך..עומדת מחוץ לחומות האבן... רוצה להיות איתך מחוץ/בתוך החומות שבנית או איפה שלא תהיי... רוצה להיות איתך .. איתך, במבי.

27/10/2016 | 20:19 | מאת: סוריקטה

אביב, הלוואי שתחזור תחושת הרצף. תפיסת הזמן. היותר מידי שיוט במרחבי הזמן - פירוק, ממש נורא. עצוב לשמוע, יקירתי, שלך ואיתך, סוריקטה

הי אביב, כל דבר בעתו ובקצב המתאים לו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית