מתלבטת............................................

כתבתי פה קצת פעם בשם מוריה. אני במצב מבולבל ואשמח לדעתך.. סליחה על האורך ותודה. אני בת 24. לפני קצת יותר משנתיים התחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל פחד מכל מה שקשור ליצירת זוגיות ובנים בכלל. לא הוטרדתי מינית מעולם ואני לא מצליחה לחשוב על סיבה שגרמה לכך. מה שגרם לי לפנות לטיפול היה שהחרדה התחילה להשתלט על עוד ועוד תחומים בחיים שלי ולכך שאפילו עם חברות טובות שלי פחדתי לנהל שיחה ארוכה. הטיפול היה לי קשה. מצד אחד אהבתי מאוד את הפסיכולוגית וחיכיתי לפגישות. אבל מצד שני לא הצלחתי לשתף אותה בכלל ושתקתי רוב הפגישות. באיזשהו שלב התחלתי גם לפגוע בעצמי (למרות שמעולם לא נמשכתי לזה בעבר) והתנתקתי יותר ויותר מהחיים שבחוץ. היא התעקשה שאתחיל טיפול תרופתי נגד חרדה, מה שאכן עשיתי. כשהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב (אחרי חודש בערך) עזבתי את הטיפול. זה היה לי מאוד קשה (ועדיין) אבל זה גרם לי לחזור לעצמי ולסביבה, להפסיק עם הפגיעה העצמית ולתפקד. היום (בערך שנה אחרי הטיפול) אני בתקופה ממש טובה, אני לומדת ועובדת ויש לי מעגל של חברות שאני מרגישה טוב איתן. אבל הפחד מבנים נשאר כשהיה. אני פוחדת ונרתעת מבנים. בורחת מקשרים זוגיים ("חותכת" מהר) ומרגישה מאוד לא נוח בחברת בנים. מה כדאי לעשות? לחזור לטיפול? (אולי דווקא ללכת לטיפול עם פסיכולוג בן?) או אולי להבין שהטיפול היה עוד דרך שלי לברוח מהתמודדות? לא רוצה להישאב שוב לנבירה בעצמי.. זה עשה לי לא טוב. אולי אני פשוט צריכה להמשיך ולצאת לדייטים והחשיפה תעזור?