נראות שיתוף

רוצה לשתף אותכם בסיבה שהיה לי כל כך קשה לחזור לכאן אחרי החגים. מצד אחד כפי שאודי כתב כאן החוסר נראות שניכפה עליינו כאן ומצד שני העודף ניראות שניכפה עלי במציאות. ההרגשה הזו שאני רוצה לשתף אתכם במה שעובר עלי באמת לא רק ברגש ושאתם לא כאן . הדגיש בצורה כל כך כואבת שאתם לא "אמיתיים" בחיים שלי. שלא באמת אני יכולה לדבר עם במבי ,גם אם כשאני רואה חשופית אני נזכרת בה . או עם סוריקטה כשעולים בי מחשבות כאלו ואחרות. לא באמת יכולה לשתף מה הם המפגשים שכתבתי עלהם או מה הבריונות שאני חווה בשנה האחרונה . הרצון והצורך הכל כך גדולים שתהיו באמת חברות שלי לעומת ההבנה שאתם לא הכתה לי בפנים כל כך. נכון שאודי כאן שומר עליינו ותומך ומצא את הדרך שגם בוירטואל הוא יצליח להחזיק קבוצה מוגנת . הרבה בזכות שרביט האחריות שביידינו ." חישבו טוב לפני שכתבתם" . החוק הזה מעצור הדלת שגורם לי לחשוב פעמיים על כל מילה שאני כותבת כדי לא לחשוף את עצמי כנגד הרצון לנראות לחיבוק אמיתי ממכם .. שמחה שהחוק הזה קיים, בזמן האחרון הוא עוזר לי מאוד לא לשכוח שבסוף המקום הזה לא באמת מוגן ויש עוד עשרות עיניים שקוראות אותי ... אז בן הצורך לנראות אמיתית לבן כאן יש משנה זהירות גדול ביותר . אוהבת אותכם מאוד מאוד. ואודי תודה שאתה כאן מלמד אותנו לשמור על עצמיינו . שימרו עליכם וחופש נעים .

רק שתדעי שקראתי אותך שוב ושוב והולכת לאיבוד במילים שלך... בכל מקרה... איתך בלב..

כל כך מבינה על מה את מדברת.. לפעמים גם אני מרגישה כך.. לפעמים אני מפנטזת שאודי מזמין את כולנו לקליניקה /לבית שלו.. אודי יושב כך על הכורסה ,מחייך את החיוך המדהים שלו והמבט המיוחד הזה.. (כפי שאני רואה /שומעת לפעמים באתר של אודי בקטעי הוידאו שיש) כולנו יושבות במעגל.. לפעמים אני אפילו מדמה איזה מקום כל אחת בוחרת לשבת.. על יד אודי, בצד/מול במרכז המעגל וכו.. אנחנו יושבות נבוכות ..בת אחת מכוססת צפורניים, השנייה מזיזה את הרגל שלישית,משחקת בעט שמחזיקה בידה .. אחרת מביטה לנקודה סמויה באוויר.. למישהי אחרת משמיעה מפעם לפעם פרצי צחוק בלתי נשלטים.. מתח באוויר... מתח עצום.. ואודי עובר בעיניו מאחת לאחרת..כך מקיף בעיניו את כולנו.. שקט.. דממה.. ואז ,אודי בקולו ..קול עמוק, שקט ,רגוע וברור.. התאספנו פה היום.. הוזמנתן על ידי בכדי שנכיר קצת יותר... ואז אודי מזמין אותנו למשחק הניחושים.. עלינו לנחש על פי הידוע לנו..על פי איך שאנחנו מדמים כל אחת ואחת פה ולומר.. אני חושבת שזו את אביב בגלל .. ואת זו מיכל כי.. ומיקה.. וסוריקטה.. והילה ..ורוני ושירה ונטע וחנה וינשוף וסנופקין וגולם ולאה וקרן אור ואיה וגלי וגילת ורחל וגם סנדי ומימה מגיעות וגם כל מי ששכחתי לציין פה, אודי לא שכח והזמין לפה.. ואח"כ כל אחת ואחת מאיתנו משתפת לגבי מה שרוצה.. פרטים..מקצוע, עבודה,גיל, עיסוקים, מקום מגורים וכו.. ולקראת סוף המפגש, אודי מציע שניפגש אחת לשבוע באופן קבוע... אז זו פנטזיה שאני "רואה" אותה לא אחת... לפעמים אני שמחה שהקשר הוא וירטואלי.. גם פחות מפחיד וגם המוני המונים של מרחב לנפש לנוע ,לדמיין,ליצור בכל פעם אתכן באופן שונה.. כפי שמתאים לי באותו הרגע... זהו לעכשיו אביב שנראית ונשמעת היטב במרחב הוירטואלי שפה.. שתורמת פה המון !!! שלך, במבי.

זה טבעי לפעמים להרגיש קצת לא שייך, שקוף, מהצד וכו'....זה קורה. ובמבי, וואו! אהבתי ממש את הפנטזיה שלך!!! לי היה חלום פעם על כך... וזוכרת שהזמנתי את כלם אליי?, קצת חטפתי על הראש אבל ממש לא היה מקום להעליב אף אחת, לכן אני לא כותבת יותר איך אני חושבת שאתן נראות, אבל אני מדמיינת המון!! מוזמנים תמיד לבקר אצלי במעגל חברים שכזה :) ובדמיון אומרת המטפלת שלי הכל מותר!!!!!!

אתה יודע אודי, נקודת הראייה שלי (ואולי אני טועה לגמרי) שאין כאן באמת כל כך כל כך הרבה אנשים (מניחה שאתה רואה מספר צפיות), אלא שיש מספר מצומצם יותר של אנשים שמרענן את המסך לעתים קרובות, והמחשב מונה כניסות חוזרות, גם אם מאותה כתובת IP. כמו-כן, אינו יודע לזהות אם אותו אדם נכנס בנוסף גם דרך הסמרטפון או הטאבלט או הלפטופ. סוריקטה הטכנית

אביב יקרה, כתבת דברים נבונים מאד ומעוררי מחשבה. הזדהות. איתך, סוריקטה

כי זאת הייתה הסיבה ...אוהבת אותך דואגת לך מאודדד מרגישה אותך ויודעת שעכשיו זה זמן כזה שצריכה מאוד אותנו . צריכה עטיפה וחיבוק .ונראות אמיתית מתאימה ולא כואבת . ועדין יקרה זהירות נדרשת .אתך באמת