לרוני אודי וכולם ..

יקרים כתבתי מוקדם בבוקר והכל נמחק בחסות הטכנולוגיה.כותבת שוב כי מאוד חשוב לי . גם בשבילכם אבל בעיקר עבורי לזכור לתת לרגש מקום אבל מסונכרן מההבנה וההגיון. ביום חמישי הייתי כאן מטפסת יחד איתך אודי מחכה לסגירה ובוםם התחושה הייתה של טריקת דלת בפנים של רוני ...וואוו כל כך לא האמנתי . סגרתי פתחתי שוב ושוב לראות שבאמת ולא עוד לא נקלט .. וכאב לי כל כך איך אודי משאיר את רוני ככה עם יד שמבקשת יחד כל כך בלבד. ואז אז חשבתי לי אודי בא ממקום טוב וחושב ואחראי אודי בא מעבר לרגש ממקום מטפל מכוון...אז אם זה לא כשל טכני מה אודי רוצה לאמר לנו לרוני . כן אודי בזמן האחרון משאיר פתוח כדי שנגיב ואין לי ספק שאדום צועק כזה יניב הרבה תגובות מכולנו .. ועדין חשבתי לי עלייך רוני כמה כאב זה .האמת שחושבת עלייך המון ,את הרבה זמן כאן עוד לפני ועדין לא מאפשרת לכצמך מקום . ואת יודעת גם אנחנו אשמות . לפני שיצאת לניתוח כתבת שאת פוחדת בלי מילים הרבה .כולנו הבנו אותך ובעצם עשינו לך את העבודה .אודי כתב לך למה???בטוחה שהלמה זעזע אותך כמו ההודעה עכשיו האדומה אבל אודי החכם השאיר לך להנכיח את עצמך במיליםו לא לעס עבורך את האוכל. אולי הכתיבה שלי עכשיו זה שוב לעשות לך את העבודה אבל אני כותבת את זה לא מהמקום שדואג לך כי אם מהמקום שבא להגיד לכולנו.. רוצות יחד ולא לבד ..תתאמצו לקבל יחד.גם לי היה קשה לחיזור לכאן ונילחמתי אף אחת לא עשתה לי את העבודה . אני רוצה יחד אני מגיבה לאחרות מגיבה כשכותבים לי . אני רוצה עוד תגובות חוץ מאודי אני לא אכתוב בשנייה לפני שהוא נכנס בידיעה שרק תגובה של אודי תהייה. ורונוש...נקודה בכותרת לא מזמין ליחד כי אם אומר רוצה אבל מרחיקה ,עצוב אבל ככה אנחנו . רוני אהובה הכי בעולם יודעת כמה זה קשה לקחת מקום אבל את יודעת לעשות את זה בואי בדלת בראשית כגיבורה לא כמקבצת נדבות. בדיוק זאת הסיבה שאני לא כותבת לאף אחת לחזור אחרי החגים ותאמינו לי שאני רואה כל מי שלא חזרה . ואודי מניחה שיש לך עוד סיבות כאלה ואחרות האמתשעכשיומבינה כמה פעמים שעשית את זה גם לי ואני יצאתי מנקודת הנחה שמה שכתבתי היה שגוי מוגזם לא רואי _אשמה . אז אודי תודה לך על למידה על צמיחה עוד קצת . אוהבת אותכם כל כך ומחכה לכולן שישובו מבלי שמישהו יעשה לכן את העבודה מחכים לכם כאן באהבה גדולה .שבוע טוב

אביב שלנו, את מתארת מקום רגשי מאד מוכר. וכואב. וחוויתי אותו בשבוע עבר ממש. הכי בלב. (מול המטפל, למשל). והמקום מוכר, ודיברנו בו רבות ועל האחריות שלי, במקרה שהיא כן (בסוגריים - אוף). וגם כמו שאנחנו תמיד מזכירות כאן - אחריות היתר, במקרים אחרים. גם אני רואה מי לא כאן. סליחתי שלוחה, אבל באיזשהו זמן עבר החלטתי שאני די נוטה לא להזמין בכוח את מי שבוחר לפרוש. לרגע או יותר. אני זוכרת, ואתם בלבי. ואני גם מתגעגעת. אגב, נראה לי העץ הזה מזמין. תגיעו? המשכים יבואו, חיבוק, סוריקטה

מסכימה מאוד ובכל זאת הארה... לא כל עזרה או ראיית השני זאת אחריות יתר. מבחינתי קשר זה לראות אחד את השני . לפעמים כשברור לי שהשני זקוק לתמיכה ליד מושטת אני אגיש ואאפשר שיאחזו בי ולפעמים אני אבחר לחכות שהשני יבקש ואז אושיט את היד . אבל כן כל עזרה או תמיכה ראוי לערער בה ולא באוטומט של אחריות היתר ....לומדת כל פעם עוד קצת .

את כל כך חכמה! תודה מכל הלב.

הי אביב, אני חושבת שכתבתי בבוקר, והכותרת הייתה אחריות, ועכשיו נוספה לי מחשבה - את יודעת, אחד הדברים שאיני עושה כאן כמעט אף פעם הוא להמתין בכיליון מחשב למועד המענה המדויק של אודי, לרענן שוב ושוב את המסך כדי לראות את התגובות מתפרסמות בזמן אמת. אם יש משהו שעושה לי רע מבחינת הקפצת החרדות - זה זה. כמעט תמיד יוצא לי לראות הכל, בשלם, ביום שלמחרת בבוקר. וזאת, בעיניי, וואחד פרספקטיבה, שבדרך כלל מקלה על עוצמות התגובות הפנימיות שלי. אני כן איכשהו מקנאה בהיות בזמן אמת. אך, עבורי, אני מרגישה, שיש בכך איזה סיכון. ואני הולכת לישון ולא מחכה ומחכה. זהו. ויתור. ליל מנוחה, סוריקטה

תמיד כייף לקרוא אותך צומחת :)